הוא ניצל מהתנקשות, ישב בכלא הרוסי ועורר את זעמם של ציידי הלווייתנים וכורתי העצים. אחרי 40 שנות שיוט בעולם, קפטן פיטר ווילקוקס מגרינפיס ממשיך לעורר מודעות להרס שאנחנו זורעים בסביבתנו, ומנסה להישאר אופטימי

דינה גורדון | 12 באוגוסט 2016 | פסיכולוגיה | 9 דק׳

הרפתקאות קפטן ווילקוקס

פיצוץ אדיר החריד בחצות הלילה את אחת מספינות הדגל של גרינפיס - ה״ריינבואו-ווריאר״. פיטר ווילקוקס, קפטן הספינה, זינק ממיטתו בתאו שבסיפון התחתון. בחשכה המוחלטת הוא התאמץ לגייס רגע של צלילות דעת במוחו המעורפל עדיין מהשינה, מנסה להבין מה קרה. רעידת אדמה? התנגשות עם ספינה אחרת? לא סביר, הם עוגנים בנמל אוקלנד בניו זילנד.

תוך כדי ריצה מטורפת במדרגות לסיפון העליון, הוא הלם בחוזקה על דלתות התאים של אנשי הצוות, להעיר את מי שעדיין לא התעורר. במדרגות הוא נתקל במכונאי הראשי וכששניהם התפרצו מתנשפים לחדר המכונות וראו שכבר כולו מוצף, נשמע פיצוץ נוסף שהרעיד את הספינה כמו קליפת אגוז.