יהורם לוי קיבל לידיו בית ספר תיכון מתמוטט, עם אפס משמעת, ללא מוטיבציה ללמוד ועם אלימות גבוהה. התלמידים פתחו נגדו במרד, הכפישו את בני משפחתו ואפילו הגיעו לתקשורת. אבל אז קרה הבלתי אפשרי: התיכון הפך לאחד המצליחים בארץ. זה סיפור על תפיסה חינוכית בלתי שגרתית ועל היכולת להאמין, גם במצב שנראה חסר תקווה
בן קמינסקי | 10 ביולי 2015 | חברה והיסטוריה | 15 דק׳
הוא נתן לתלמידים אהבה, הם קראו לו דיקטאטור
יהורם לוי עשה הכנה נפשית רצינית לפני שנסע בפעם הראשונה לבית הספר התיכון בצפון הישן של תל אביב, שפעם נחשב לאחד מבתי הספר המובילים בעיר. אבל כשהוא צעד לתוך שער בית הספר עירוני ה׳ שברחוב בן יהודה, שום דבר לא יכול היה להכין אותו למה שראה. מחשבות של ספק החלו לחלחל. אולי אפילו צל של חרטה על אותה שיחת טלפון שקיבל כששהה בקנדה, שבה סיפרו לו על בית ספר מתמוטט שמחפש מנהל.
״זה היה נורא״, הוא מספר. ״מצאתי בית ספר גוסס לחלוטין. נראה היה שאין הרבה מה לעשות חוץ מלסגור אותו. איפה שלא נגעתי הייתה שם בִּיצה״.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו