מדוע גברים אוהבים לצפות בסרטים על רוצחים שכירים?

כאשר שוורצנגר אמר "אני אחזור" (I’ll be back) בסרט הראשון בסדרת "שליחות קטלנית", שיצא לאקרנים ב-1984, הוא לא התלוצץ. הוא חזר שוב, אפילו 31 שנה לאחר מכן, ב-IMAX ובתלת-ממד. כפי שיודע כל תסריטאי מתחיל בהוליווד, למכונות הרג אנושיות יש קסם מוחץ בקרב גברים. לא רק להן, אלא גם לאלה הקרויים בז'רגון של ה-CIA אנשי "מבצעים מיוחדים" – לוחמים לשעבר ביחידות עילית של צבא ארה"ב, כמו יחידת הריינג'רס, הכומתות הירוקות, כוח דלתא ו"אריות הים", שמשתחררים מהצבא ומתחילים בקריירה שנייה ביחידת המבצעים המיוחדים של ה-CIA. כמה מהם עוסקים בפעילויות חילוץ שגרתיות, בעוד אחרים מצטרפים לקהילת המתנקשים.

מה מושך כל כך את הגברים לרעיון האדם הקטלני? "חוסר מוסר" צועקות אולי חלק מהנשים בקהל; "שוביניסטיות", מוסיפות אחרות; "טיפשות אגואיסטית", נשמע מהיציע. אך מהיכרותי את המין הגברי, נראה שהתשובה טמונה במקום שונה לגמרי. אנשי היחידות המיוחדות מציגים את המהות המרוכזת והמזוקקת ביותר של ארכיטיפ הלוחם, אחד מארבעה ארכיטיפים – הלוחם, המלך, המאהב והקוסם – שגברים מודרניים רבים צמאים להזדהות איתם מעצם היותם גברים.