שלוש דרכים להפוך לאמיץ יותר ביומיום

דמיינו - לילה, חושך, ים גלי, ספינת טילים ישראלית מפליגה בתוך המים הטריטוריאליים של מדינה לא ידידותית. מפקד הספינה בתא הפיקוד עוד לא בן 30. לפתע שומעים ירי ומזהים נפילות במים, יריות...
בחצי שנייה רצות בראשו של המפקד מיליון מחשבות: “מה יקרה אם יפגעו בנו? יכולה להתפתח תקרית בינלאומית ואפילו מלחמה. מה קורה עם החיילים שלי? איך אפשר לצאת בשלום? איזה פחד״. החיילים והקצינים מביטים בו. הם בוטחים בו. הם מצפים שהוא יידע מה לעשות עכשיו. הוא המפקד והמנהיג שלהם. הם סומכים עליו. אין זמן להגיגים פילוסופיים, זה הזמן לפעול כמו שלימדו אותו. הוא מתעשת, מדבר ברוגע ובביטחון, נותן את הפקודות הנכונות, מוודא הבנה וביצוע, ולאחר כמה דקות הם יוצאים מטווח הסכנה ויכולים לחזור לשגרת הפלגה. המפקד הזה הייתי אני.
באותם רגעים, לפני יותר מעשרים שנה, הלב שלי הלם בעוצמה בפנים, אבל שידרתי “הכול כרגיל״ כלפי חוץ. הבטתי בחיילים ובקצינים המעולים שלי ולא באמת הבנתי אז את משמעותו של הרגע, הכול היה נראה כל כך טבעי. במבט לאחור הבנתי שאומץ זה דבר שמתפתח ברגעים מעין אלו.
האם אנשים נולדים עם אומץ? האם ניתן לייחס אומץ רק לרגעי גבורה? אני מאמין שאומץ זו התנהגות שניתן ללמוד ולשכלל במהלך החיים, ובסופו של דבר להיות אמיץ או פחדן זו בחירה.
חשוב לדעת שפחד הוא מנגנון בריא וטבעי שמוטמע בנו ונועד לשמור עלינו. אבל רוב הפחדים שלנו כיום אינם נובעים מסכנה ברורה ומיידית על חיינו או על חיי ילדינו. אני לא מתעלם מהתקפות טילים על תושבי הדרום. זה באמת מפחיד. אבל זו לא המציאות ביום יום של רוב האנשים. רוב הפחדים שלנו מקורם במחשבות על “מה יקרה אם...״ , “מה יהיה?״ והתכוננות אינסופית לקראת אסון, תאונה, כישלון, מחלה, עוני ועוד. הפחדים האלו נקראים “פחדים מדומים״ והם בעצם מחשבה או סיפור פנימי על משהו שעלול להתרחש ובדרך כלל לא יתרחש. הפחדים המדומים עוצרים אותנו מלפעול ופוגעים בתוצאות שאנו מכוונים אליהן ולכן הם פוגעים פגיעה אנושה גם בדימוי העצמי שלנו.
אז איך מפתחים אומץ?

בוחרים להתעמת עם הפחדים שלנו. בוחרים לפרוץ את הגבולות, את אזורי הנוחות, ולעשות בכל יום פעולות שמפחידות אותנו ובאופן זמני גם לא נוחות לנו. ברגע שנחליט שאנחנו פועלים למרות הפחדים יקרה דבר מדהים בחיינו. אנחנו נפתח את “שריר האומץ״ להילחם בפחד ונגלה את הסוד הגדול שכל אדם אמיץ יודע אותו: מאחורי קיר הפחד הגדול מסתתר ברוב המוחלט של המקרים... כלום! שום דבר.
נסו לחשוב כמה פעמים בחייכם ביצעתם פעולה שחששתם ממנה (להרים את האצבע בכיתה ולדבר, לגשת אל הבחורה בשולחן ולתת לה פתק, להיכנס לראיון העבודה, לשיר, לרקוד, לעמוד על שלכם) ואחרי ביצוע הפעולה, שאלתם את עצמכם - “מה? זה הכול? ממה כל כך פחדתי?״