זיכרונות ילדות הם מרכיב חשוב בזהות שלנו, אבל נבירה בהם עשויה להביא לתוצאה לא טובה, טען אחד מגדולי הפסיכואנליטיקאים
דינה גורדון | 9 ביוני 2024 | גוף, נפש ורוחניות | 7 דק׳
קרל יונג: הסכנה של התפלשות בעבר
בספרו "בעקבות הזמן האבוד" כותב הסופר מרסל פרוסט את אחד מרגעי ההיזכרות היפים ביותר בספרות, כשגיבורו מקבל כוס תה ועוגיית מדלן, וטובל היישר לתוך ילדותו:
"ברגע שזיהיתי את טעמו של פירור המדלן הספוג במרתח פרחי הליים שדודתי נהגה לתת לי (אף על פי שעדיין לא ידעתי וחייב הייתי לדחות זמן רב את הגילוי מדוע הזיכרון הזה שימח אותי כל כך) מיד הופיע מולי הבית האפור הישן ברחוב, שבו היה חדרה, אשר התרומם כמו סצנת תיאטרון [...] הכיכר שאליה נשלחתי לפני ארוחת הצהריים, הרחובות שלאורכם נהגתי לעשות סידורים, הכבישים הכפריים שנסענו כשהיה בסדר. [...] באותו רגע כל הפרחים בגינה שלנו ובפארק של מר סוואן, וחבצלות המים על הוויבון ואנשי הכפר הטובים ובתי המגורים הקטנים שלהם, כנסיית הקהילה וכל קומבריי וסביבתה, לבשו את צורותיהם הנאותות וגדלו מוצקות, קמו וצמחו, עיר וגנים כאחד, מכוס התה שלי".
רגע היזכרות ספונטני מסוג זה, שכולנו חווים לעתים, מזכיר לנו מאיפה באנו ומי אנחנו היום. עם זאת, עשויות להיות לו גם השלכות מסוכנות, טען הפסיכואנליטיקאי והפסיכיאטר השוויצרי קרל יונג (1961-1875) לפני יותר ממאה שנה. "אם אדם אינו צועד כל הזמן קדימה, העבר שואב אותו אחורה. העבר הוא כמו רוח אדירה השואבת את האדם אחורה כל הזמן. אם אינך מתקדם, אתה נסוג לאחור. ברגע שאתה מתחיל להביט לאחור בעצב או אפילו בנזיפה, הוא לכד אותך שוב. העבר הוא כוח אדיר".
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
צילום: Shutterstock
