מספרים לנו שמדובר בסך הכול בסיפור הרפתקאות העוסק בתושייה – בעוז רוחו של אדם שאינו נכנע לאיתני הטבע ושורד בזכות "השכל הישר" – הוא צד, בונה בית, מביית חיות ומגדל תבואה. כך גם היה הרושם שלי כשקראתי לראשונה בילדותי את הגרסה העברית של "רובינזון קרוזו". מאוחר יותר נחשפתי גם לפרשנות שקידם מבקר הספרות איאן ואט, לפיה הרומן עוסק, בין היתר, בחשיבה כלכלית. קרוזו אינו מרוצה ממעמדו הכלכלי ומיישם על האי הנידח עקרונות של החברה הקפיטליסטית.

אולם כאשר קוראים את הסיפור ב"דרך הפשט", מסביר פרופ' מקסימיליאן נובאק, מומחה לרעיונותיו של דניאל דפו ולסיפורו על רובינזון קרוזו, מתבהר כי "כוונת המשורר" הייתה שונה. אין המדובר בסיפור העוסק אך רק בהתמודדותו של רובינזון קרוזו עם קשיים, וגם לא בסיפור שעיקרו שיטות כלכליות או מעמדות, אלא בעיקר בסיפור העוסק ברוח.