במשך אלפי שנים פחדנו לאבד זיכרונות, היום אנחנו מבינים שאולי כדאי להתחיל לפחד דווקא לשמור עליהם
ישראל נמדר | 12 באפריל 2026 | חברה והיסטוריה | 5 דק׳
עונשו של הזיכרון המושלם
בשנת 211 לספירה ביצע הקיסר הרומי קרקלה פשע שזעזע אפילו את רומא הקשוחה: הוא רצח את אחיו ויריבו לשלטון, גטה, מול עיני אימם. אך עבור קרקלה, המוות הפיזי היה רק ההתחלה. הוא הורה על סנקציה קיצונית שנודעה בשם Damnatio Memoriae – הכחדת זיכרון.
במשך חודשים צבא של סתתים חמושים בפטישים ואזמלים הסתובבו ברחבי האימפריה וגירדו את שמו של גטה מכתובות אבן, ניתצו את פסליו ומחקו את פניו ממטבעות.
ברומא העתיקה, שכחה הייתה פרויקט הנדסי: מאמץ כביר, יקר ואלים, שנועד לנצח את הזמן באמצעות מחיקה מכוונת. אילו גטה היה חי היום, בעידן הדיגיטלי, קרקלה היה מגלה בייאוש שאלפי סתתים לא היו מועילים לו. בעולם שבו כל הודעה נשמרת בענן, כל תמונה מגובה אוטומטית וכל טעות יכולה לשרוד באלפי צילומי מסך, הניסיון "לחצוב" את השכחה מתוך סלע הנתונים האין-סופי הוא משימה כמעט בלתי אפשרית.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
