ג'סיקה ניל (שם בדוי, בת 30) התעוררה שוב מחלום בלהות. היא הרגישה את ליבה הולם בפראות וגופה היה מכוסה בזיעה קרה. היא הציצה בטלפון שלה: השעה הייתה שלוש לפנות בוקר. היא שכבה בשקט, מנסה להירגע תוך שהיא מעבירה מול עיניה שוב ושוב את מה שראתה בחלום: היא עומדת על בימת עץ קטנה בכיכר מרכזית בעיר, ומסביבה אנשים בהם משפחות עם ילדים המתרוצצים בעיסוקיהם. היא מנסה בכל כוחה להפנות את תשומת ליבם לאסונות שהיא רואה מרחוק. אסונות המתקרבים אליהם במהירות בזה אחר זה: שריפה ענקית ממזרח, הוריקן משתולל ממערב ושיטפון ענק מצפון. היא צורחת, מנופפת בידיה, רוקעת ברגליה, אבל איש אינו רואה ואינו מקשיב לה. היא יודעת שתוך זמן קצר העולם ייחרב, כולם ימותו, וגם היא תמות.

ניל התעוררה בתחושה של יגון עמוק וייאוש. כאשר כל גופה עדיין רועד היא פנתה לאמת את הפחדים מול העובדות. היא קמה ממיטתה, הדליקה את המחשב, ובדקה בקדחתנות את הטמפרטורות בכל העולם, את הדיווחים האחרונים על התחממות כדור הארץ, את הניסיונות הכושלים להוריד את פליטת הפחמן, את האסונות האקולוגיים שקורים במקומות שונים בעולם ואת מצב הכחדת חיות הבר.