הוא היה אסיר בגולאג שזכה בפרס נובל לספרות, הוגלה על ידי הפוליטבירו למערב, וכאשר הגיע לארץ החופש, ארה"ב, החליט לבקרה בחריפות ולהזהיר את אנשיה מהעתיד לבוא – התמוטטות הערכים המסורתיים, שתוביל לכניעתו של המערב ל"שד" המרקסיסטי
איל לוינטר | 11 בנובמבר 2021 | חברה והיסטוריה | 22 דק׳
הנבואה של סולז'ניצין על התמוטטות המערב
רבים שמעו על השם "אלכסנדר סולז'ניצין", זוכה פרס נובל לספרות ואחד היוצרים הרוסים הגדולים בכל הזמנים, שיצירותיו, כך נטען, סייעו למוטט את מסך הברזל הקומוניסטי של בריה"מ. אך מעטים באמת קראו את ספריו הארוכים. אדוארד אריקסון, פרופ' אמריטוס לאנגלית שעבד יד ביד עם סולז'ניצין בשנות ה-80, סיפר פעם שכאשר לימד באוניברסיטת קלבין (Calvin) את היצירה "ארכיפלג גולאג", סטודנטים שידעו רבות על השואה, לא ידעו כמעט דבר על היסטוריית הג'נוסייד של המשטר הבולשביקי והסטליניסטי שתיאר סולז'ניצין. אריקסון נדהם שהיו אף סטודנטים שבלבלו בין המילה "גולאג" ל"גולש" המוגש בקפיטריה של המעונות.
סולז'ניצין היה רוסי, לא רק בשפה אלא גם בלב. בקורות חייו הוא מתייחס לעתים לרוסים כאל אנשיו ולרוסיה כאל מדינתו לדוגמה, בכרך א' של הספר "בין שתי אבני ריחיים", עמ' 204 ו-287
. הוא מזדהה עם העם הרוסי, מדמם כאשר הם מדממים, בוכה כאשר הם בוכים וצוהל כאשר הם צוהלים כרך ב' של הספר "בין שתי אבני ריחיים", הוצאת אוניברסיטת נוטרדאם, עמ' 73
. דת ומסורת קשרו אותו אל אנשיו, ואת אנשיו זה לזה, כפי שקרה במרבית הציוויליזציות בהיסטוריה. סולז'ניצין נמנע מלכנות עצמו "לאומן" והעדיף "פטריוט", כפי שהסביר במכתבו לרונלד רייגן ב-1982 כרך ב' של הספר "בין שתי אבני ריחיים", הוצאת אוניברסיטת נוטרדאם, נספח, עמ' 442
. הוא עשה כך כדי להרחיק עצמו מ"הלאומנות הרוסית הקיצונית" שקידמה אימפריאליזם רוסי והייתה, לתפיסתו, כפי שהיו הצורות האימפריאליסטיות השונות בהיסטוריה – אנטי-לאומנית.
בפברואר 1945, בעת ששירת כחייל בצבא האדום, נעצר על ידי הרשויות לאחר שביקר את סטלין במכתב שחיבר, אם כי הסיבה למעצרו פחות חשובה. כפי שהסביר ביצירתו "ארכיפלג גולאג", שנכתבה מדם ליבו כאסיר במשך יותר משמונה שנים במחנות העבודה של מערכת הגולאג ("רשת הביוב" של רוסיה כדבריו) – כל אדם יכול בכל רגע להגיע לשם. בשנות ה-20 נעצרו ונשלחו לשם אלה שהעניקו לימודי דת לילדים (לפי סעיף 58-10 בחוק); בשנות ה-30 אלה היו אנשים שהשתייכו לאינטליגנציה הכפרית – בה חשדו שאולי תתמרד נגד הדיקטטורה של הפרולטריון; נשלחו לשם גם היסטוריונים שלא הוגלו לחו"ל, בעלי עסקים שאגרו זהב ונתפסו כבורגנים שיש לחלק את שללם, וכמובן יהודים שברחו מהנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה Aleksandr Solzhenitsyn, "The Gulag Archipelago", HarperCollins Books, p-20-40
.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
ציור קיר מ-1952 בו סטאלין ומאו לכאורה מושיטים את ידם לשלום למדינות המערב | FPG/Archive Photos/Getty Images
הנבואה של סולז'ניצין על התמוטטות המערב
הוא היה אסיר בגולאג שזכה בפרס נובל לספרות, הוגלה על ידי הפוליטבירו למערב, וכאשר הגיע לארץ החופש, ארה"ב, החליט לבקרה בחריפות ולהזהיר את אנשיה מהעתיד לבוא – התמוטטות הערכים המסורתיים, שתוביל לכניעתו של המערב ל"שד" המרקסיסטי
איל לוינטר | 11 בנובמבר 2021 | חברה והיסטוריה | 22 דק׳
ציור קיר מ-1952 בו סטאלין ומאו לכאורה מושיטים את ידם לשלום למדינות המערב | FPG/Archive Photos/Getty Images
רבים שמעו על השם "אלכסנדר סולז'ניצין", זוכה פרס נובל לספרות ואחד היוצרים הרוסים הגדולים בכל הזמנים, שיצירותיו, כך נטען, סייעו למוטט את מסך הברזל הקומוניסטי של בריה"מ. אך מעטים באמת קראו את ספריו הארוכים. אדוארד אריקסון, פרופ' אמריטוס לאנגלית שעבד יד ביד עם סולז'ניצין בשנות ה-80, סיפר פעם שכאשר לימד באוניברסיטת קלבין (Calvin) את היצירה "ארכיפלג גולאג", סטודנטים שידעו רבות על השואה, לא ידעו כמעט דבר על היסטוריית הג'נוסייד של המשטר הבולשביקי והסטליניסטי שתיאר סולז'ניצין. אריקסון נדהם שהיו אף סטודנטים שבלבלו בין המילה "גולאג" ל"גולש" המוגש בקפיטריה של המעונות.
סולז'ניצין היה רוסי, לא רק בשפה אלא גם בלב. בקורות חייו הוא מתייחס לעתים לרוסים כאל אנשיו ולרוסיה כאל מדינתו לדוגמה, בכרך א' של הספר "בין שתי אבני ריחיים", עמ' 204 ו-287
. הוא מזדהה עם העם הרוסי, מדמם כאשר הם מדממים, בוכה כאשר הם בוכים וצוהל כאשר הם צוהלים כרך ב' של הספר "בין שתי אבני ריחיים", הוצאת אוניברסיטת נוטרדאם, עמ' 73
. דת ומסורת קשרו אותו אל אנשיו, ואת אנשיו זה לזה, כפי שקרה במרבית הציוויליזציות בהיסטוריה. סולז'ניצין נמנע מלכנות עצמו "לאומן" והעדיף "פטריוט", כפי שהסביר במכתבו לרונלד רייגן ב-1982 כרך ב' של הספר "בין שתי אבני ריחיים", הוצאת אוניברסיטת נוטרדאם, נספח, עמ' 442
. הוא עשה כך כדי להרחיק עצמו מ"הלאומנות הרוסית הקיצונית" שקידמה אימפריאליזם רוסי והייתה, לתפיסתו, כפי שהיו הצורות האימפריאליסטיות השונות בהיסטוריה – אנטי-לאומנית.
בפברואר 1945, בעת ששירת כחייל בצבא האדום, נעצר על ידי הרשויות לאחר שביקר את סטלין במכתב שחיבר, אם כי הסיבה למעצרו פחות חשובה. כפי שהסביר ביצירתו "ארכיפלג גולאג", שנכתבה מדם ליבו כאסיר במשך יותר משמונה שנים במחנות העבודה של מערכת הגולאג ("רשת הביוב" של רוסיה כדבריו) – כל אדם יכול בכל רגע להגיע לשם. בשנות ה-20 נעצרו ונשלחו לשם אלה שהעניקו לימודי דת לילדים (לפי סעיף 58-10 בחוק); בשנות ה-30 אלה היו אנשים שהשתייכו לאינטליגנציה הכפרית – בה חשדו שאולי תתמרד נגד הדיקטטורה של הפרולטריון; נשלחו לשם גם היסטוריונים שלא הוגלו לחו"ל, בעלי עסקים שאגרו זהב ונתפסו כבורגנים שיש לחלק את שללם, וכמובן יהודים שברחו מהנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה Aleksandr Solzhenitsyn, "The Gulag Archipelago", HarperCollins Books, p-20-40
.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
