ב-14 באפריל 1912 התנגשה ספינת הטיטניק בקרחון בעת שהפליגה באוקיאנוס הצפון אטלנטי ושלוש שעות לאחר מכן ירדה למצולות. כ-74 אחוז מהנשים שהיו על הספינה ניצלו. לעומת זאת, יותר מ-80 אחוז מהגברים נספו. על אנדרטת זיכרון שהקימו "נשות אמריקה" בוושינגטון הבירה כתוב: "לגברים האמיצים שמתו בספינת הטיטניק שנטרפה... הם נתנו את חייהם כדי שנשים וילדים יינצלו".

מאה שנים מאוחר יותר, בינואר 2012, אניית התענוגות האיטלקית קוסטה קונקורדיה עמדה בפני מבחן דומה כאשר עלתה על שרטון. 32 נוסעים נספו ו-64 נפצעו. העדויות שהגיעו לאחר המקרה היו מטרידות בלשון המעטה. מלבד העובדה המצערת שהקפטן נטש את הספינה בעת שעדיין נכחו בה כ-100 בני אדם, מתברר שהיו גברים שדחפו נשים וילדים החוצה כדי להציל את עצמם. אישה שהייתה על הסיפון עם בתה ונכדותיה התאומות אמרה: "לא הייתה מדיניות של 'נשים וילדים קודם'. היו גברים גדולים, חברי צוות, שדחפו את דרכם כדי להגיע לאוניית ההצלה. זה היה דוחה. אני רוצה שכולם ידעו כמה גרוע האנשים האלו התנהגו, זה היה סיוט. איבדתי את בתי ואת נכדותיי". היא הוסיפה שבעת שעמדו ליד ספינות ההצלה הגברים פשוט דחפו אותן.