סטנפורד, פרינסטון ו-MIT מציעות קורסים חינם ברשת. מיליונים כבר הצטרפו למעגל הלומדים. מה האוניברסיטאות מרוויחות מזה ואיך הן מתכוננות לשמור על מעמדן?
דינה גורדון | 15 בדצמבר 2013 | חברה והיסטוריה | 9 דק׳
מהפכת הדפוס החדשה
עד לאחרונה היה צריך הרבה כסף והרבה כישרון כדי להתקבל ללימודים ב-MIT. אבל לפני כשנה החליט המוסד היוקרתי בעולם ללימודי הנדסה וטכנולוגיה להעלות את אחד הקורסים המבוקשים שלו, "אלקטרוניקה ומעגלים חשמליים", חינם לרשת. הם ציפו לכמה מאות נרשמים, אולי אלף. מספר שעות לאחר שההרשמה נפתחה היו עשרת אלפים נרשמים. בתום ההרשמה היו 150 אלף סטודנטים שנרשמו לקורס.
ביניהם היה נער בן 15 מאולאן באטור, בירת מונגוליה, בשם באטושיג מיאנגן-באיאר, שאת סיפורו הביא הניו יורק טיימס. מגיל צעיר הראה באטושיג חיבה יתרה לפירוק והרכבה של מכשירים אלקטרוניים. אבל כמי שחי באחת המדינות העניות בעולם שכשליש מאוכלוסייתה הם נוודים, הוא נאלץ למצוא פתרונות יצירתיים למחסור ברכיבים אלקטרוניים שהיו נדירים בארצו. אחד מהם היה פירוק של מעליות ישנות כדי להשתמש ברכיבים שלהן לפרוייקטים שלו. לקורס החינמי של MIT הוא נרשם בעידוד המורה שלו, הראשון והיחיד ממונגוליה שסיים לימודים ב-MIT. בבחינה הסופית הוא היה בין קומץ הבודדים שסיימו אותה בציון 100. שנה לאחר מכן, בגיל 16, שתי אוניברסיטאות, ברקלי ו-MIT פתחו בפניו את שעריהן. הוא החליט להמשיך בלימודים מלאים ב-MIT.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
