כניסה
הרשמה לניוזלטר

ג’פרי בראון היה בסך הכול איש רוח פשוט שידע להעביר דרשות. אבל כשלא הצליח להירדם בגלל הפשע שהתחולל ליד ביתו, הוא החליט לקחת את העניינים לידיים ולצאת לרחובות. בראיון מיוחד הוא מספר איך הצליח להוריד את הפשיעה בבוסטון ב-80 אחוז, ומה אנחנו יכולים ללמוד מהגישה הבלתי שגרתית שלו

דינה גורדון | 14 באוקטובר 2015 | חברה והיסטוריה | 10 דק׳

כך הצליח כומר אנונימי לפרק את ארגוני הפשע

כשג׳פרי בראון, כומר באחת הכנסיות המקומיות בבוסטון, הבחין שהחושך עומד לרדת על רחובות העיר הוא נכנס לרכבו ומיהר הביתה, נעל את הדלת והדליק את האור. אחר כך ניגש למטבח להכין ארוחת ערב. בחוץ הרחובות התרוקנו מאדם וחושך ירד על העיר. בראון סיים לאכול, התיישב על הכורסה והדליק טלוויזיה. ואז שוב נשמע מבחוץ אותו צליל מוכר.

לאוזניים לא מנוסות אלה היו הדים של זיקוקי דינור מחגיגה רחוקה. אבל האוזניים של בראון ידעו בדיוק מה זה: ״היית שומע את זה כמעט כל לילה, כשבישלת ארוחת ערב, כשסיפרת לילד שלך סיפור לפני השינה, או כשצפית בטלוויזיה. אלה היו יריות. אנשים היו הורגים אחד את השני ברחוב״, הוא אומר בראיון לאפוק טיימס.

כך נראו רחובות בוסטון של שנות ה-90. כמו המערב הפרוע. בכל יום נורה מישהו. אולי קשה כעת להאמין, אבל מי שיצא לסיבוב אחרי רדת החשיכה נאלץ לסגל טקטיקות הישרדות שרואים בבתי כלא: להתנהג בצורה קשוחה ולפעמים אלימה כדי לשכנע את המקומיים שהוא לא מטרה קלה. טקטיקה נוספת הייתה הצטרפות לכנופיה כדי לזכות בהגנה, או נשיאת אקדח וסכין להגנה.

צילום: Lauren M. Brown

שתפו: