ללמוד לחיות עם מה שאי אפשר לנצח

אנחנו רגילים לחשוב על הליכה כתנועה ממקום למקום. אבל יש צעדים שאינם נמדדים במטרים, למשל הרגע שבו אדם נדרש להיפרד מתפיסת עולם שליוותה אותו במשך שנים, וללמוד לראות מחדש את עצמו ואת המציאות שסביבו. הצעד הזה עומד במרכז ספרו של נעם שפירא, "אבא של בעז לומד ללכת".

שפירא, סא"ל במיל' ובוגר סיירת מטכ"ל, מתאר בספר כיצד אימץ כבר בנעוריו את הציווי להיות תמיד "יותר מהר, יותר גבוה, יותר חזק". אלא שהאבהות לילד עם מוגבלות אילצה אותו לבחון מחדש את תפיסת עולמו. בנו, המתמודד עם נכות פיזית, אינו למעשה הדמות "שלומדת ללכת" בספר; הלומד האמיתי הוא האב, שנדרש לפסוע בעולם שבו החוקים שעליהם גדל חדלו להתקיים.