ספרו של אילן כפיר מתאר גבורה מעוררת השראה, אך שואל מדוע היא נדרשה מלכתחילה
חיים אבייב | 9 באוגוסט 2026 | תרבות ואמנות | 3 דק׳
"זה אתה ואני נגד כל העולם"
בשנים הקרובות ייכתבו עוד ספרים רבים על ה-7 באוקטובר. חלקם יתמקדו במחדל המודיעיני, אחרים בדרג המדיני, בקרבות הגבורה או בסיפורי הניצולים. ספרו של אילן כפיר עושה דבר מורכב יותר: הוא כורך יחד שני סיפורים שבדרך כלל מסופרים בנפרד. האחד הוא סיפורם של צעירים שהפגינו אומץ לב יוצא דופן; האחר הוא סיפורה של מערכת שנכשלה כמעט בכל רמה אפשרית. המתח בין שני הסיפורים הללו הוא ליבו של הספר. ככל שגבורתם של הלוחמים בשטח מתעצמת, כך מתחדד עומקו של הכישלון המערכתי.
כפיר, עיתונאי וחוקר ותיק, כמעט נעלם מן הטקסט. הוא אינו ממקם את עצמו במרכז ואינו הופך את הספר למסע רגשי אישי. במקום זאת הוא מפנה את הבמה ללוחמים, לתצפיתניות, למפקדים ולניצולים. מתוך עדויות, תחקירים, תיעוד ממצלמות האבטחה וכל פיסת מידע שניתן היה לאסוף, נבנית בהדרגה תמונה קשה של הבוקר שבו קרסו בזו אחר זו כל שכבות ההגנה שנועדו להגן על יישובי העוטף.
מתוך הקריסה הזאת מוליך הספר את הקורא אל סיפוריהם של המפקדים בשטח, שהבינו בזמן אמת כי הם נותרו לבדם. הראשון הוא שילה הר-אבן הי"ד, מפקד פלוגה בגדוד 13. כשהוא פצוע קשה ואינו מסוגל להשתמש בידו השמאלית, הוא מדגים לחייליו כיצד ימשיך לירות ביד אחת בלבד. כשנשאל מה יעשה במקרה של מעצור, השיב בפשטות שיסתדר גם אז. בקשר הוא משדר את מה שנשמע בדיעבד כפרידה: "אנחנו המגן האחרון... זה הזמן שלנו להגן על מדינת ישראל".
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
אילן כפיר, "מוצב נחל עוז – ההפקרה והגבורה", ידיעות ספרים, מאי 2026