בעומק שלושים מטר, האור לא כבה

בבוקר ה-7 באוקטובר נמלט מקסים הרקין ממתחם הנובה יחד עם עוד אלפים שחיפשו דרך מילוט. בין מטחי הטילים, היריות, הזעקות לעזרה וגופות הנרצחים הפזורות בשטח, מצא את עצמו הרקין עומד מול מחבל שכיוון קלצ'ניקוב לראשו ממרחק של חצי מטר. בנס שקשה להסבירו, המחבל החטיא והקליע פגע רק באוזנו. בדומה לרגע הזה, ספרו של הרקין רצוף אירועים שנראים כאילו יד נעלמה ליוותה אותם.

במשך קרוב לשנתיים הוחזק הרקין במנהרה בעומק של כשלושים מטר, לצד שגב כלפון, יוסף חיים אוחנה, בר קופרשטיין, אלקנה בוחבוט ואוהד בן עמי. בחושך מוחלט, בתוך לחות מחניקה, ריח גופרית וסירחון של הפרשות גוף, הם נאבקו מדי יום על הישרדות ושמירה על צלם אנוש. לצד התיאורים המצמררים של הרעבה שיטתית, מכות רצח, עינויים והשפלות, שוזר הרקין פרטים מחייו שנדמה כאילו הכינו אותו למבחן הקשה שידע.