שורד השבי אלי-ה כהן מצא בסבל הקשה ביותר את כוח הרוח

דינה גורדון | 9 בדצמבר 2025 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

האמונה סוללת לאדם את הדרך

בבוקר ה-7 באוקטובר נדחסו עשרות נמלטים ממסיבת הנובה אל תוך המיגונית הקטנה שבצומת רעים. אלי-ה כהן וחברתו זיו עבוד היו בהם. כולם האמינו שמדובר בעוד מטח רקטות מעזה, אלא שהפעם האירוע קיבל תפנית מחרידה.

כהן היה משוכנע שכולם עומדים להירצח בתוך התופת. כשחשב שמילותיו האחרונות יישמעו, קרא בקול: "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". ואז, בצביטה בלב על מותו הקרב בגיל צעיר כל כך הוא פנה בשאלה לאלוהים: "זהו אבא, ככה אני אמות? עכשיו אפגוש אותך?"

כהן גדל בבית דתי אך עזב את הדת בגיל מצוות, משום שהמסגרות והחוקים לא התאימו לו. גם בבית הספר הוא לא הצליח להשתלב. אבל דווקא בתוך החוויה הנוראה של הטבח, של החטיפה והשבי בעזה, האמונה שנזנחה שבה ועלתה. ככל שהסבל העמיק, כך היא הלכה והתחזקה, והפכה לציר מרכזי בספר שכתב.