על עולמנו, הטוב מכל העולמות האפשריים

הקלפים שחילקו האלים לאלכסנדר פופ, מגדולי המשוררים האנגלים של המאה ה-18, לא היו מזהירים. מבחינה פוליטית הוא השתייך לקתולים שאיבדו את מעמדם, רכושם וכוחם לטובת הפרוטסטנטים ב"מהפכה המהוללת" (חילוף השלטונות באנגליה) – כך שפופ לא יכול היה להתקבל כקתולי לאוניברסיטה ונאלץ להשיג השכלה בכוחות עצמו. גם מבחינה פיזית סבל פופ כל חייו מחולי שעיקם את גבו – הוא התנוסס לגובה של 1.37 מטרים, לא בדיוק נתון שובה לב. ואכן נותר רווק ערירי עד סוף ימיו.

ולמרות ואולי בגלל כל נתוני הפתיחה הללו – האופטימיות נושבת מכל שורה ושורה ביצירתו של המשורר, וכמו שכותב המתרגם במבוא למסה: פופ רואה את עולמנו כטוב בכל העולמות האפשריים, בדומה לרעיון שפיתח הפילוסוף גוטפריד לייבניץ, בן המאה ה-17, לפיו האל ברא את העולם המיטבי שיכול היה להיווצר, כולל הרע והקשיים שבו. נוסף ליצירותיו שזכו להכרה בחייו, נודע פופ גם בזכות תרגומיו ליצירותיו של הומרוס.