כניסה
הרשמה לניוזלטר

העיתונאית מייקלין דוקלף שהתה עם שבט המאיה, ההָדְזָה והאינואיטים וחזרה משם אמא אחרת

מאיה מזרחי | 11 ביולי 2024 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

העולם המורכב והמופלא של ההורות המסורתית

ראיינתי למגזין אנשים רבים לאורך השנים, אך את הריאיון עם ד"ר מייקלין דוקלף על ספרה שיצא כעת בעברית, לא אשכח. ייתכן שזה קשור לכך ששתינו אימהות הנמצאות פחות או יותר באותו שלב בחיים, אך לדעתי התובנות שאליהן הגיעה דוקלף, לאחר שביקרה בשבטים ובמקומות ששימרו את שיטות החינוך המסורתיות שלהם, חלחלו גם אלי, ואף אימצתי באופן אישי כמה מהעקרונות שכתבה עליהם.

המסע של דוקלף אחר שיטת הורות שאינה מלווה בצעקות, בעונשים ובתסכול, התעורר לאחר שביקרה כעיתונאית בשבט מאיה במקסיקו. מטרת נסיעתה הייתה לכתוב על ההבדלים בחלוקת הקשב של ילדי המאיה לעומת הילדים בארה"ב, לאחר שמחקרים העידו כי יש הבדלים כאלה. אך הסיפור האמיתי שיצאה איתו דוקלף היה גדול ומעניין אף יותר.

"להורי המאיה הייתה מערכת יחסים שונה לגמרי עם ילדיהם בהשוואה למה שראיתי במערב או שחוויתי עם רוזי בתי”, היא סיפרה לי בריאיון. "לא היו צעקות, הצקות, אפילו לא ויכוחים. הילדים היו נדיבים מאוד וחלקו את האוכל שלהם עם אחיהם מבלי שיבקשו מהם. הם גם עזרו מאוד בבית. הם התנדבו לעזוב את אופניהם כדי לעזור לאימם לסחוב את התירס. הייתי עדה לילדה בת 12 שקמה בבוקר החופשה שלה מבית הספר וניגשה לשטוף את הכלים במטבח. כשאת רואה הורה מנהל מערכת יחסים כזאת שקטה עם ילד, זה מכה בך. את מרגישה שזאת הדרך שזה נועד להיות. זה שונה לגמרי מהדרך הממוצעת לחינוך כאן במערב".

מייקלין דוקלף, "ציידים, לקטים, הורים", הוצאת מטר, מרץ 2023

שתפו: