האם ניתנת לנו הזכות לאכוף את אמונתנו על אחרים? מבחן חייו של הרב ליאו בק
דינה גורדון | 7 באפריל 2024 | תרבות ואמנות | 3 דק׳
דילמות מוסריות של מנהיג בעת משבר
כאשר נבחר היטלר לקנצלר גרמניה בינואר 1933, נע הרב ליאו בק, ממנהיגי יהדות גרמניה, בין אופטימיות לפסימיות. כמו רבים אחרים, הוא התייחס להיטלר בזלזול וראה בו דמגוג שכהונתו לא תאריך ימים. ביוני באותה השנה הוא דיבר על גרמניה כמולדת בטוחה ליהודים.
אולם, זמן קצר אחר כך, לאחר שנבחר לנשיא "הנציגות הארצית החדשה של יהודי גרמניה", כבר הזהיר בק בהודעה מפני "ימים חמורים וקשים, כפי שהיו אך לעתים רחוקות בהיסטוריה היהודית", מצטט אותו בספרו מיכאל מאיר, פרופ' אמריטוס להיסטוריה יהודית באוניברסיטת היברו יוניון קולג' בארה"ב.
תפקידו החדש כנשיא דרש מבק שתי משימות שמהדהדות מאה שנים אחר כך, לימינו אנו. המשימה הראשונה הייתה לאחות את הקרע בין הפלגים השונים של יהדות גרמניה: הליברלים (הרפורמים), האורתודוקסים (החרדים) והציונים, שאיבה עזה שררה ביניהם. בדרכו המפייסת והממתנת הוא ניסה להעביר להם את אמונתו האישית – הרעיון שמעל לכל תמיכה בזרם דתי או באידאולוגיה פוליטית כלשהי, הם לפני הכול יהודים.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
מיכאל מאיר, "הרב ליאו בק: ייעוד דתי בעת סערה", תרגום: עמי אשר, הוצאת כרמל, מרץ 2024
