כשיש אהבה, משתרר איזה סדר מופלא בעולם הכאוטי שלנו
גלית דהן קרליבך | 8 בפברואר 2024 | תרבות ואמנות | 3 דק׳
המשולש הקדוש מגיאורגיה
מבצר משולש חולש על כביש ראשי בירושלים. אין ירושלמי שלא מכיר את המנזר ואת האנרגיה הימי-ביניימית שהוא מפיץ סביבו. גם כביש האספלט החדש שנסלל לטובת הרצים והנמתח עד לגן סאקר – אינו יכול לעמוד מול הקסם והגודל שלו. אפילו הספורטאים הנחושים ביותר מאטים את ריצתם כשהם חולפים על פני ההיסטוריה הנאדרת הזאת.
נדמה שכל הדברים הקשורים ב"עוטה עור הנמר" – היצירה האפית הלאומית של גיאורגיה שתורגמה לאחרונה לעברית – נוגעים בדברים הגדולים מהחיים. החל מהפואמה עצמה שנכתבה במאה ה-12 – סיפור אהבה הרפתקני ומלא אבירים, מלוכה ותלאות ציוריות, דרך סיפור חייו של שותא רוסתוולי עצמו – המשורר הגיאורגי שכתב את הפואמה בהיותו בגלות במנזר המצלבה בירושלים, וכלה בסיפורו הלא ייאמן של בוריס (דב) גפונוב המתרגם שניווט את דרכו בין שתי שפות, שלא דיבר ולא הכיר כשפת אם, בתוככי המשטר הסובייטי.
על פי המסורת הנוצרית, מנזר המצלבה מנציח את העץ הקדוש המורכב משלוש צמרות עצים: ברוש, ארז ואורן. את הייחור המשולש הזה קיבל לוט מאברהם כדי לכפר על חטאו עם בנותיו. לוט דאג להשקות את העץ ממי הירדן, והוא שימש לפי האמונה, לצליבתו של ישוע. מסורת אחרת מספרת שהעץ הזה שימש לבניית בית המקדש. כך או כך – העץ המשולש קידש את כל העמק סביבו.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
שותא רוסתווילי, "עוטה עור הנמר", מגיאורגית: דב גפונוב, הוצאה מחודשת של הקיבוץ המאוחד, דצמבר 2023
