הסיפור על רות המואבייה שונה במהותו מסיפורים מקראיים אחרים הגדושים בסצנות של קנאה, מרמה ואלימות, טוענת בספרה החדש אילנה פרדס, פרופ' לספרות השוואתית באוניברסיטה העברית בירושלים. כאשר יעקב מרמה את אחיו ואביו כדי לזכות בבכורה, או כאשר אחיו של יוסף זורקים אותו לבור, או כשדוד המלך שולח את אוריה החיתי אל מותו וזוכה באשתו בת שבע – כל פלטת החולשות האנושיות מוצגת לאור יום.

הסיפור על רות מתרחש בתקופת השופטים (בערך המאה ה-13-11 לפנה"ס), עליה נאמר פעמים רבות במקרא: "איש הישר בעיניו יעשה". לא התקיימו בזמן ההוא חוק ומשפט שהסדירו את המחלוקות בין בני אדם. בתוך הסביבה הכאוטית הזו, רות ורוב הדמויות האחרות בסיפור, מתעלות מעל הכאוס: "אנשים מברכים אחד את השני בכבוד בשדות, ועניינים משפטיים מיושבים בדרכי שלום בשער העיר [...] זהו עולם נדיר שבו החסד מופיע כעיקרון בעל ערך ביחסים בין בני אדם", כותבת פרדס.