נעם שפירא, בוגר סיירת מטכ"ל ואב לילד עם מוגבלות, יוצא למסע שמערער את כל מה שלמד על כוח, שליטה והתגברות
חיים אבייב | 9 בספטמבר 2026 | תרבות ואמנות | 3 דק׳
ללמוד לחיות עם מה שאי אפשר לנצח
אנחנו רגילים לחשוב על הליכה כתנועה ממקום למקום. אבל יש צעדים שאינם נמדדים במטרים, למשל הרגע שבו אדם נדרש להיפרד מתפיסת עולם שליוותה אותו במשך שנים, וללמוד לראות מחדש את עצמו ואת המציאות שסביבו. הצעד הזה עומד במרכז ספרו של נעם שפירא, "אבא של בעז לומד ללכת".
שפירא, סא"ל במיל' ובוגר סיירת מטכ"ל, מתאר בספר כיצד אימץ כבר בנעוריו את הציווי להיות תמיד "יותר מהר, יותר גבוה, יותר חזק". אלא שהאבהות לילד עם מוגבלות אילצה אותו לבחון מחדש את תפיסת עולמו. בנו, המתמודד עם נכות פיזית, אינו למעשה הדמות "שלומדת ללכת" בספר; הלומד האמיתי הוא האב, שנדרש לפסוע בעולם שבו החוקים שעליהם גדל חדלו להתקיים.
התהליך מתחיל עם לידת בעז, בנו הבכור, המאובחן בתסמונת גנטית נדירה (PMD) ומרותק לכיסא גלגלים. עבור לוחם שצמח ביחידת עילית והתחנך על מסוגלות, שליטה והתגברות על מכשולים, המפגש עם מוגבלותו של בנו מערער את הנחות היסוד שלו.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
נעם שפירא, "אבא של בעז לומד ללכת", הוצאת סלע מאיר, מאי 2026