ההיסטוריונית מורין קוויליגן הגתה תיאוריה חדשה לפיה מלכות אירופה עסקו פחות בתככים ויותר במתנות יקרות ערך שהחליפו ביניהן כסמל לתמיכה הדדית
דינה גורדון | 13 בינואר 2022 | תרבות ואמנות | 3 דק׳
"אחוות האחיות" של מנהיגוֹת הרנסנס
בבוקר ה-17 במרץ, 1554, אליזבת' טיודור (בת 21), לימים אליזבת' הראשונה, מלכת אנגליה בעתיד, שלחה מכתב בהול לאחותה החורגת, מרי טיודור, מלכת אנגליה המכהנת. משרתיה של המלכה עצרו את אליזבת' בארמון ווייטהוול, תחת משמר כבד, באשמת בגידה וקשירת קשר נגד המלכה מרי. במכתבה התחננה אליזבת' בפני אחותה שתיתן לה הזדמנות להשמיע את דבריה בפגישה אישית איתה, לפני שתיתן פקודה להוציאה להורג. הרקע לתקרית והשתלשלות העניינים שהובילו את אליזבת' קרוב מאוד לגרדום, הוא אחד ממעט הסיפורים המרתקים ומאירי העיניים בספרה עמוס הפרטים של ההיסטוריונית פרופ' מורין קוויליגן מאוניברסיטת דיוק בארה"ב.
בסופו של דבר מרי המלכה לא פקדה להוציא את אליזבת' להורג. אבל קוויליגן משתמשת בתקרית כדי להציג מערכת יחסים הרבה יותר מורכבת בין שתי האחיות, ממה שנהגו לחשוב עד כה. לפי קוויליגן, היסטוריונים גברים הדגישו בעבר יחסים של קנאה, שנאה, תחרותיות ומאבק בין שתי האחיות. קוויליגן, לעומת זאת, מרחיבה את היריעה ומדגישה יחסים של חיבה ובעיקר של תמיכה הדדית, למרות הנסיבות הקשות שלתוכן שתי האחיות נולדו.
מרי הייתה בתו הראשונה של הנרי השמיני. אימה של מרי ואשתו הראשונה של הנרי, קתרין מאראגון, ניסתה במשך שנים ללדת בן זכר למלך, אך לאחר שלא הצליחה הוגלתה מהארמון. באותה עת מרי בת ה-17 הייתה חביבתו של אביה ושל אזרחי אנגליה. הנרי, שעדיין לא ויתר על צאצא ממין זכר, נשא לאישה את אן בולין, שילדה גם היא בת – אליזבת', והוצאה להורג לאחר שלא הביאה למלך בן. אליזבת' בת השנתיים הודחה משרשרת הירושה.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו