ספרו החדש של ד"ר בנימין מוזס, רופא פנימי וחוקר בתחום האפידמיולוגיה הקלינית ומדיניות הבריאות, מעלה שאלות נוקבות לגבי האופן שבו נערכים היום ניסויים קליניים על תרופות ועל הדרך בה מתפרסמים מאמרי מחקר המשמיטים עובדות חשובות או מדגישים נתונים מסוימים. הוא עושה זאת באמצעות סיפורה של אחת מהתרופות הידועות והנמכרות בכל הזמנים – האספירין.

סיפורו של האספירין מתחיל עם החומצה הסליצילית, חומצה אורגנית פשוטה הנמצאת בטבע, המוכרת כבר 2,500 שנה. החכם היווני היפוקרטס, הנחשב לאבי הרפואה, הזכיר למשל כבר במאה הרביעית לפנה"ס את קליפת עץ הערבה (שניתן להפיק ממנה את החומצה) כאמצעי יעיל לטיפול בכאבים דלקתיים. גם בתרבויות אחרות השתמשו בקליפת העץ.