כניסה
הרשמה לניוזלטר

מה גורם לאנשים להתרוצץ בכל רחבי העולם כדי לחזות בשתי דקות של חשכה מוחלטת באמצע היום

נורית ענתי | 7 בדצמבר 2017 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

ציידי הליקויים

עמדנו מתנשמים בצהרי היום על פסגת ההר המושלג. נותרו עוד מספר דקות – מספיק כדי לשתות כמה לגימות של מים ולהוציא את העדשות המושחרות מהתיקים. מסביב השתרעו מישורים ריקים עד האופק, ואנחנו על ההר הבודד והמושלג, שפיץ געשי בלב המישורים בטורקיה.

״זה מתחיל״ נשמעה קריאה, וכולם הרימו את מבטם לשמים הכחולים. השמש זרחה, בלא כל ענן. צהרי יום מושלם. התאמצתי להסתכל, דרך העדשה המושחרת שהבאתי איתי, וראיתי שבצידה האחד של השמש יש חלק קטנטן נגוס. זה מתחיל.

תמונת אילוסטרציה: Fotolia

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
Michelle Young, "The Art Spy", HarperOne, May 2025
המרגלת מהמוזיאון: רוז ולנד נגד מכונת הביזה הנאצית

מ.ג האנלי גוף

אודי בן סעדיה, "איש אשר רוח בו", כנרת זמורה דביר, אוגוסט 2025
השקט שממנו נבנית הגבורה 

חיים אבייב

לילי מרליס והארפו בקסלי, "זמן יוון", יצירה עברית, אוקטובר 2025
המדינה שבה הזמן מתיישב לידך לקפה

מאיה מזרחי

אלי-ה כהן, "מוּפָוַואדַאת", קוראים הוצאת ספרים, אוגוסט 2025
האמונה סוללת לאדם את הדרך 

דינה גורדון

אורין גנץ, "לעוף עם כנפיים שבורות", הוצאת אוריון, אוקטובר 2025
מנטרות מתוך האבל: ספרה של אם ששבה להאמין בחיים

דינה גורדון

דוד מנחם, "שלום במרומיו", הוצאת ידיעות ספרים, 2025
הזקנה, הרב והלולב

נדב רט

שתפו: