כניסה
הרשמה לניוזלטר

הבמאי הישראלי המצליח ערן ריקליס מאמין שהיצירה חזקה מהפוליטיקה

מאיה מזרחי | 31 באוגוסט 2017 | תרבות ואמנות | 2 דק׳

החופש לדמיין

עם ערן ריקליס ישבנו לראשונה ביוני 2013 (גיליון 250) במשך כמה שעות בבית קפה תל אביבי שכונתי מוכר ואהוב על הבמאי, זמן קצר לאחר שסרטו "להישאר בחיים" עלה לאקרנים, ובזמן שעבד על סרט חדש: "ערבים רוקדים".

ריקליס, שביים סרטים בלתי נשכחים כמו "זוהר", "הכלה הסורית" ו"עצי לימון", סיפר בראיון על המסע האישי שהוביל אותו ליצור את הדמויות החזקות בסרטיו, שצריכות לעתים לפעול בסיטואציות מורכבות ואף בלתי אפשריות. "בסופו של דבר", הוא אמר, "כל הדמויות הן חלק ממני. ולא משנה אם זה ילד פלסטיני, קונסול רומני, שחקן כדורגל גרמני או זמר מזרחי".

על מה אתה עובד בימים אלו?

"סיימתי ממש כעת את סרטי החדש 'מסתור', בכיכובן של נטע ריסקין וגולשיפטה פרהאני, ואני מתכונן לקראת חשיפתו בארץ ובעולם. עוד ילד שיוצא לדרכו…

"הסרט מבוסס על סיפור קצר בשם 'החוליה' מאת שולמית הראבן ז״ל, העוסק בסוכנת מוסד שנשלחת למשימה פשוטה באירופה, משימה שהופכת למסובכת ומורכבת. זה סרט העוסק בעולמות שאני עוסק בהם בדרך כלל – המורכבות והרגישות של המזרח התיכון – אבל הפעם במסגרת אחרת, של עולם הביון.

 זוהי אמנות שנוצרת על ידי אמנים רב תחומיים, וככאלה הם זקוקים לחופש מוחלט, נקי מלחצים ממשיים או וירטואליים

"בו זמנית אני עובד כעת על כמה תסריטים חדשים המיועדים להפקה בשנים הקרובות – סוג של תוכנית חומש, עם פתח לשינויים כמובן, כי העולם הקולנועי דינמי להפליא וכל יום מביא איתו רעיונות חדשים ואתגרים חדשים".

מה דעתך על מצב הקולנוע הישראלי כיום, בימים של רפורמות פוליטיות?

"המילים רפורמות פוליטיות לא מתאימות בשום צורה לאמנות הקולנוע. יש שיגידו 'תעשיית הקולנוע' – ואין ספק שזו גם תעשייה – אבל במהותה זוהי אמנות שנוצרת על ידי אמנים רב תחומיים, וככאלה הם זקוקים לחופש מוחלט, נקי מלחצים ממשיים או וירטואליים.

"במדינה דמוקרטית כמו ש[המדינה] שלנו אמורה להיות (והיא עדיין כזאת), כולנו צריכים להיות על המשמר ולדעת להגן על זכויותינו – לחשוב וליצור באופן חופשי – וכן, גם בתמיכת המדינה. תמיכה לעולם לא יכולה להיות מותנית ביישור קו או בהסכמה עם התניות. לעולם.

"עם זאת, יש כאן יוצרים מדהימים, יש יצירה מדהימה, יש לחצים, יש כאבים אבל יש רוח של חופש ושל דמיון פורץ גבולות. כולנו רוצים לספר סיפורים, כולנו רוצים לספר את הסיפור של המקום הזה – עם אהבה אבל עם עין בוחנת ולב רגיש. שום דבר לא יכול באמת לעצור זאת. אנחנו במגמת פריצה מקומית וגם בין-לאומית, מגמה של שיתוף פעולה עם העולם, של חשיפה גוברת בעולם ושל התמודדות חסרת פחד עם הנושאים המורכבים שהם חלק אינטגרלי מהמדינה המורכבת שלנו".

שתפו את הכתבה:

החופש לדמיין

הבמאי הישראלי המצליח ערן ריקליס מאמין שהיצירה חזקה מהפוליטיקה

מאיה מזרחי | 31 באוגוסט 2017 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

צילום: תקווה מהבד

עם ערן ריקליס ישבנו לראשונה ביוני 2013 (גיליון 250) במשך כמה שעות בבית קפה תל אביבי שכונתי מוכר ואהוב על הבמאי, זמן קצר לאחר שסרטו "להישאר בחיים" עלה לאקרנים, ובזמן שעבד על סרט חדש: "ערבים רוקדים".

ריקליס, שביים סרטים בלתי נשכחים כמו "זוהר", "הכלה הסורית" ו"עצי לימון", סיפר בראיון על המסע האישי שהוביל אותו ליצור את הדמויות החזקות בסרטיו, שצריכות לעתים לפעול בסיטואציות מורכבות ואף בלתי אפשריות. "בסופו של דבר", הוא אמר, "כל הדמויות הן חלק ממני. ולא משנה אם זה ילד פלסטיני, קונסול רומני, שחקן כדורגל גרמני או זמר מזרחי".

על מה אתה עובד בימים אלו?

"סיימתי ממש כעת את סרטי החדש 'מסתור', בכיכובן של נטע ריסקין וגולשיפטה פרהאני, ואני מתכונן לקראת חשיפתו בארץ ובעולם. עוד ילד שיוצא לדרכו…

"הסרט מבוסס על סיפור קצר בשם 'החוליה' מאת שולמית הראבן ז״ל, העוסק בסוכנת מוסד שנשלחת למשימה פשוטה באירופה, משימה שהופכת למסובכת ומורכבת. זה סרט העוסק בעולמות שאני עוסק בהם בדרך כלל – המורכבות והרגישות של המזרח התיכון – אבל הפעם במסגרת אחרת, של עולם הביון.

 זוהי אמנות שנוצרת על ידי אמנים רב תחומיים, וככאלה הם זקוקים לחופש מוחלט, נקי מלחצים ממשיים או וירטואליים

"בו זמנית אני עובד כעת על כמה תסריטים חדשים המיועדים להפקה בשנים הקרובות – סוג של תוכנית חומש, עם פתח לשינויים כמובן, כי העולם הקולנועי דינמי להפליא וכל יום מביא איתו רעיונות חדשים ואתגרים חדשים".

מה דעתך על מצב הקולנוע הישראלי כיום, בימים של רפורמות פוליטיות?

"המילים רפורמות פוליטיות לא מתאימות בשום צורה לאמנות הקולנוע. יש שיגידו 'תעשיית הקולנוע' – ואין ספק שזו גם תעשייה – אבל במהותה זוהי אמנות שנוצרת על ידי אמנים רב תחומיים, וככאלה הם זקוקים לחופש מוחלט, נקי מלחצים ממשיים או וירטואליים.

"במדינה דמוקרטית כמו ש[המדינה] שלנו אמורה להיות (והיא עדיין כזאת), כולנו צריכים להיות על המשמר ולדעת להגן על זכויותינו – לחשוב וליצור באופן חופשי – וכן, גם בתמיכת המדינה. תמיכה לעולם לא יכולה להיות מותנית ביישור קו או בהסכמה עם התניות. לעולם.

"עם זאת, יש כאן יוצרים מדהימים, יש יצירה מדהימה, יש לחצים, יש כאבים אבל יש רוח של חופש ושל דמיון פורץ גבולות. כולנו רוצים לספר סיפורים, כולנו רוצים לספר את הסיפור של המקום הזה – עם אהבה אבל עם עין בוחנת ולב רגיש. שום דבר לא יכול באמת לעצור זאת. אנחנו במגמת פריצה מקומית וגם בין-לאומית, מגמה של שיתוף פעולה עם העולם, של חשיפה גוברת בעולם ושל התמודדות חסרת פחד עם הנושאים המורכבים שהם חלק אינטגרלי מהמדינה המורכבת שלנו".

שתפו את הכתבה:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
כל דור וה"זמלווייס" שלו

גלית דהן קרליבך

לוּ כל עבודות הדוקטורט היו נראות כמו ספרו הצנום של לואי-פרדינאן סלין, עולם האקדמיה היה חוגג, מדעי הרוח היו משגשגים, מחלקות הומאניות...

מועדון השירה של השטאזי

דינה גורדון

בעיצומה של המלחמה הקרה, פעם בחודש, התאספו אנשי סגל בשטאזי (המשטרה החשאית של גרמניה המזרחית), בהם קצינים בכירים, פקידי תעמולה וחיילים...

מעולם של "אנחנו" לעולם של "אני"

נדב רט

פילוסופיה, פסיכולוגיה, היסטוריה, תרבות, יהדות ואף אקטואליה שזורים במלאכת אמן בספרו של הרב יונתן זקס, שיצא לאור בעברית כשנה...

הסיפורים שלא סופרו על D-Day

דינה גורדון

הצרפתי גיום מרקדר (Guillaume Mercader) היה אלוף ברכיבת אופניים שזכה בשפע של גביעי ניצחון ובחסות של יצרנית אופני המירוץ "לה פרל". לאחר כיבוש צרפת...

חוקי המדינה נגד חוקי המדבר

דורית דינור

קל לחשוד במאיר דויטש, מנכ"ל עמותת "רגבים" שהוקמה ב-2006 ומטרתה "קביעת סדר יום יהודי וציוני למדינת ישראל בהיבטי קרקע, סביבה וזכויות אדם",...

גברים, חיזרו להיות ג'נטלמנים

דורית דינור

אולי שמעתם על תנועת המרד הגברי: "גברים הולכים בדרך שלהם" או  MGTOW (Men Go Their Own Way) הצוברת פופולריות ברשת החל משנת 2000. מיליוני גברים החליטו...

גורלה של אישה עם סוס

אניטה ל. שרמן

גדלתי בחוף המערבי של ארה"ב ולכן אני מכירה היטב את המים הכחולים של האוקיאנוס ​​השקט. הרעיון לצאת למסע שמתחיל בקצה אחד של ארה"ב, מסתיים...

האלקסיאדה – לא חסרת רגשות לנוכח אסונות

גלית דהן קרליבך

הפתעה נהדרת מצפה לנו על המדף הקלאסי: אפוס רחב יריעה ובו סיפורה של האימפריה הביזנטית ובראשו הקיסר אָלֶקְסְיוֹס קוֹמְנֵנוֹס...

שתפו: