בדירה אחת לא כל כך קטנה בקומה 20 במגדל מגורים ברמת גן, חיים זוג רופאים וילדיהם המתבגרים ביחד ולחוד, באגפים משותפים של לופט וביחידות נפרדות השומרות על פרטיותם. זוג האדריכלים לילך לב ואילן גרגיר נענו לאתגר והפכו שתי דירות נפרדות לדירה גדולה שמעניקה את כל הפינוקים שבית פרטי היה יכול לתת
מאיה מזרחי | 28 בנובמבר 2014 | תרבות ואמנות | 2 דק׳
שלוש קוביות בקומה ה-20
החלל המרכזי של הדירה בקומה ה-20 מורכב משני הסלונים של שתי הדירות. ״שלוש קוביות״ מלוות את הקונספט העיצובי של החלל הזה. הקוביה הראשונה היא שחורה ונמצאים בה הארונות המבריקים והגבוהים של המטבח. הקוביה האמצעית היא קוביית נגרות מעץ אלון שעוצבה כקוביה הונגרית שמסתירה את שירותי האורחים, ארון המעילים, את מערכת החשמל החכמה והמולטימדיה מאחורי דלתות סמויות. הקוביה השלישית היא קוביית זכוכית שבתוכה נמצא חדר המשפחה.
אפשר לראות את הנוף המשתקף מהחלונות הרחבים של הדירה עוד ממבואת הכניסה הנמצאת בין קוביית הזכוכית לקוביית העץ. במרכז החלל נמצאת פינת האוכל המשלבת בין האלגנטי ל״קז׳ואל״ ובכך מתקשרת לאופיו של הבית כולו – שולחן האוכל (קוריאן) מאוד מינימליסטי בעוד שהכיסאות, המעוצבים בסגנון אלגנטי אך פשוט מזכירים את צורתם של כיסאות בית ספר. מעל השולחן מתנוססות מנורות (MOOI) שיש להן מצד אחד מספיק נוכחות כדי לעגן את פינת האוכל בחלל ומצד שני הן אווריריות באופן שלא חוסם אותו.
הקיר במטבח (״בופי״) הוא בגמר שחור מבריק באופן המשקף את הנוף ומשמש כמראה מתעתעת המגדילה את החלל. הקיר השחור מדגיש את משטחי העבודה של ״קוריאן״ שבגמר צבע לבן ואת הדלפק המרחף ללא רגל. הצבע השחור חוזר בארונות שמעל הכיור שעשויים מזכוכית שחורה, שמאחוריה נמצא מסך טלוויזיה. כיוון שבסלון אין טלוויזיה המשפחה בחרה לשלב אותה במטבח באופן המזכיר טרנזיסטור של סבתא – היא מחוברת למחשב ואפשר לשמוע מוסיקה או לראות חדשות על הבוקר. מהמטבח ניתן לצאת למרפסת עם גינת תבלינים.
שולחנות הקפה בסלון משמשים כמראה ומשקפים את צבעיו הכחלחלים של שטיח הטלאים (״צמר״) על התיקרה באופן המוסיף צבע לחדר. חדר המשפחה הממוקם ממול בקוביית הזכוכית מאפשר מצד אחד ניתוק אקוסטי ומצד שני לוקח חלק בחיים בדירה. זה חדר שמותר בו הכול, אפשר לאכול מול הטלויזיה ולהיות בנינוחות בחיק המשפחה. הספה מרבצית מעור היא מחברת COOK. יש גם מחשב וספריה.
חדרי הילדים עוצבו בשיתוף איתם. לבחירתם, החדרים עוצבו בקו נקי מאוד, ללא פונקציה של גיל, שיתאימו לשנים ארוכות. רוב הנגרות היא צמודת קיר, נקייה ונעלמת. כל אחד הוסיף מהעולם האישי שלו: לחדרו של הבן הבכור יש כניסה נפרדת הממוקמת בין הקוביה השחורה לקוביית העץ, יש לו פרקט שחור כרקע וקיר זכוכית המפריד בין החלל לחדר הרחצה.
בחדר השינה של ההורים נמצאת מיטה מחברת COOK ושידת לילה ייחודית, בעיצובם של האדריכלים – מגירה שיוצאת מהקיר ומסביבה מסגרת מתכת שמקיפה אותו כאילו ציירו אותה בקו. את כל עבודות הנגרות בבית עשו בחברת TOUCH WOOD. המיטה פונה לעמוד נגרות שמצידו האחד יש טלוויזיה שפונה לחדר השינה ובגבו יש מראה שפונה לחדר הארונות. המשפחה שאוהבת לשלב כיתוב בחדרי הבית כגרפיקה אישית מעוצבת, שילבה משפטים בעבודות הנגרות, הקירות ובפלטת הזכוכית. על העמוד בחדר מופיע המשפט: Love makes the world go round.
צילום הבית: עוזי פורת
עוד כתבות של מאיה מזרחי
-
1.
תרבות ואמנות
תמונה למחשבה: "כשהברבורים מבינים שהם חייבים למות, הם שרים במתיקות יותר מתמיד"
-
2.
תרבות ואמנות
אלוהים, מוסר וג'נטלמניות – כיצד אמור להיראות חינוך ילדים "ליברלי"?
-
3.
תרבות ואמנות
20 אסטרטגיות צבאיות לניצחון במלחמה (וגם בחיים)
-
4.
תרבות ואמנות
תמונה למחשבה – משחק של חיים ומוות
-
5.
תרבות ואמנות
מהארכיון: הכוח של הנחמדות
שלוש קוביות בקומה ה-20
בדירה אחת לא כל כך קטנה בקומה 20 במגדל מגורים ברמת גן, חיים זוג רופאים וילדיהם המתבגרים ביחד ולחוד, באגפים משותפים של לופט וביחידות נפרדות השומרות על פרטיותם. זוג האדריכלים לילך לב ואילן גרגיר נענו לאתגר והפכו שתי דירות נפרדות לדירה גדולה שמעניקה את כל הפינוקים שבית פרטי היה יכול לתת
מאיה מזרחי | 28 בנובמבר 2014 | תרבות ואמנות | 3 דק׳
צילום הבית: עוזי פורת
החלל המרכזי של הדירה בקומה ה-20 מורכב משני הסלונים של שתי הדירות. ״שלוש קוביות״ מלוות את הקונספט העיצובי של החלל הזה. הקוביה הראשונה היא שחורה ונמצאים בה הארונות המבריקים והגבוהים של המטבח. הקוביה האמצעית היא קוביית נגרות מעץ אלון שעוצבה כקוביה הונגרית שמסתירה את שירותי האורחים, ארון המעילים, את מערכת החשמל החכמה והמולטימדיה מאחורי דלתות סמויות. הקוביה השלישית היא קוביית זכוכית שבתוכה נמצא חדר המשפחה.
אפשר לראות את הנוף המשתקף מהחלונות הרחבים של הדירה עוד ממבואת הכניסה הנמצאת בין קוביית הזכוכית לקוביית העץ. במרכז החלל נמצאת פינת האוכל המשלבת בין האלגנטי ל״קז׳ואל״ ובכך מתקשרת לאופיו של הבית כולו – שולחן האוכל (קוריאן) מאוד מינימליסטי בעוד שהכיסאות, המעוצבים בסגנון אלגנטי אך פשוט מזכירים את צורתם של כיסאות בית ספר. מעל השולחן מתנוססות מנורות (MOOI) שיש להן מצד אחד מספיק נוכחות כדי לעגן את פינת האוכל בחלל ומצד שני הן אווריריות באופן שלא חוסם אותו.
הקיר במטבח (״בופי״) הוא בגמר שחור מבריק באופן המשקף את הנוף ומשמש כמראה מתעתעת המגדילה את החלל. הקיר השחור מדגיש את משטחי העבודה של ״קוריאן״ שבגמר צבע לבן ואת הדלפק המרחף ללא רגל. הצבע השחור חוזר בארונות שמעל הכיור שעשויים מזכוכית שחורה, שמאחוריה נמצא מסך טלוויזיה. כיוון שבסלון אין טלוויזיה המשפחה בחרה לשלב אותה במטבח באופן המזכיר טרנזיסטור של סבתא – היא מחוברת למחשב ואפשר לשמוע מוסיקה או לראות חדשות על הבוקר. מהמטבח ניתן לצאת למרפסת עם גינת תבלינים.
שולחנות הקפה בסלון משמשים כמראה ומשקפים את צבעיו הכחלחלים של שטיח הטלאים (״צמר״) על התיקרה באופן המוסיף צבע לחדר. חדר המשפחה הממוקם ממול בקוביית הזכוכית מאפשר מצד אחד ניתוק אקוסטי ומצד שני לוקח חלק בחיים בדירה. זה חדר שמותר בו הכול, אפשר לאכול מול הטלויזיה ולהיות בנינוחות בחיק המשפחה. הספה מרבצית מעור היא מחברת COOK. יש גם מחשב וספריה.
חדרי הילדים עוצבו בשיתוף איתם. לבחירתם, החדרים עוצבו בקו נקי מאוד, ללא פונקציה של גיל, שיתאימו לשנים ארוכות. רוב הנגרות היא צמודת קיר, נקייה ונעלמת. כל אחד הוסיף מהעולם האישי שלו: לחדרו של הבן הבכור יש כניסה נפרדת הממוקמת בין הקוביה השחורה לקוביית העץ, יש לו פרקט שחור כרקע וקיר זכוכית המפריד בין החלל לחדר הרחצה.
בחדר השינה של ההורים נמצאת מיטה מחברת COOK ושידת לילה ייחודית, בעיצובם של האדריכלים – מגירה שיוצאת מהקיר ומסביבה מסגרת מתכת שמקיפה אותו כאילו ציירו אותה בקו. את כל עבודות הנגרות בבית עשו בחברת TOUCH WOOD. המיטה פונה לעמוד נגרות שמצידו האחד יש טלוויזיה שפונה לחדר השינה ובגבו יש מראה שפונה לחדר הארונות. המשפחה שאוהבת לשלב כיתוב בחדרי הבית כגרפיקה אישית מעוצבת, שילבה משפטים בעבודות הנגרות, הקירות ובפלטת הזכוכית. על העמוד בחדר מופיע המשפט: Love makes the world go round.