כניסה
הרשמה לניוזלטר

"כריסטופר! כריסטופר רובין, אני מבקש ממך לעצור!" הילד עצר והסתובב לעבר אביו בחיוך. ברגע שהתקרב, החל…

מאיה מזרחי | 14 ביולי 2017 | תרבות ואמנות | 4 דק׳

ביער מאַת האקרים

"כריסטופר! כריסטופר רובין, אני מבקש ממך לעצור!"

הילד עצר והסתובב לעבר אביו בחיוך. ברגע שהתקרב, החל כריסטופר שוב לרוץ.

"עצור, לאן אתה כל כך ממהר?" תפס אותו אביו מאחור.

"אני ואדוארד הולכים לראות את ויני", ענה כריסטופר כשהוא מחזיק את הדובי שלו בידו.

"הבנתי, רק אל תתאכזב אם לא נוכל ללטף ולשחק איתה היום".

"לא נוכל לשחק איתה? אבל הבטחת".

"הבטחתי שנלך לראות אותה. בוא, נלך לבדוק אם היא משחקת בחוץ".

כריסטופר רובין לא התאכזב. הדובה האהובה עליו עמדה על שתי רגליה בגן החיות של לונדון והעניקה לקהל שעמד סביבה מופע שסחף אחריו מחיאות כפיים נלהבות. לאחר המופע עמד כריסטופר בתור כדי ללטף את ויני, בזמן שאביו עמד מאחור נבוך: הוא ספר את הדקות שיצטרכו עוד לבלות בגן החיות.

"אנחנו בבית", אמר אלן בקול, כשנכנסו לביתם. דפני הגיעה לקבל את פניהם וכריסטופר החל לספר לה את אשר ראו בגן החיות. "אהיה בחדר העבודה", אמר אלן.

הערב ירד ואלן ניגש לחדרו של בנו כדי להגיד לו לילה טוב. "אולי תספר לי סיפור?" ביקש כריסטופר שניצל את ההזדמנות שאביו הגיע להשכיב אותו לישון.

"סיפור?" שאל אלן, "בוא נראה", אמר והתיישב על מיטת בנו. הוא לקח בידו את הדובי אדוארד ואמר: "שלום, אני אדוארד".

"ויני", תיקן כריסטופר את אביו, "החלטתי לקרוא לו ויני".

"אוקיי… אז, 'שלום קוראים לי ויני. ויני הפו'".

"פו?" שאל כריסטופר, "מי זה פו?".

"אל תשאל שאלות עכשיו, אני מספר עכשיו סיפור".

הדובה ויני הקנדית. הושאלה לגן החיות של לונדון והיוותה השראה לסיפור פו הדוב | תמונה: Wikipedia

הדובה ויני הקנדית. הושאלה לגן החיות של לונדון והיוותה השראה לסיפור פו הדוב | תמונה: Wikipedia

"אני ויני הפו, ואני אוהב מאוד את החבר הטוב שלי, כריסטופר רובין. אנחנו גם אוהבים לשחק יחד עם החברים האחרים שלנו". האב ניגש למדף הבובות האהובות על בנו והוריד משם את חזרזיר, אי-יה וטיגר שעשו תנועות מצחיקות.

כריסטופר צחק, "אבא, אבל על מה הסיפור?"

"מממ, אני עוד לא יודע".

noCredit-done

צילום מתוך הספר

הכול היה מוכן, אוליב המטפלת כבר ארזה הכול וחיכתה עם בנה, עם הגברת מילן, עם כריסטופר וכמובן עם ויני הדוב, לנהג שייקח אותם לחוות קוצ'פורד – בית הכפר שרכשו כשכריסטופר נולד, הממוקם ביער אשדאון.

"חכו לי, אני גם בא", קרא אלן לתדהמת משפחתו שכבר התרגלה שהוא נשאר לכתוב בלונדון בסופי שבוע. "אני צריך קצת ירוק בעיניים", אמר.

הנסיעה עברה ברוגע וללא הרבה דיבורים, והמשפחה התמקמה במהירות בבית הגדול. "אבא, נוכל ללכת לטייל היום יחד?" שאל כריסטופר את אביו בהתלהבות. "כן, בן. אחרי מנוחת הצהריים", ענה אלן.

הם נעלו נעלי הליכה ופסעו לעבר "יער חמש מאות האקרים" שהיה בסביבת ביתם. אלן התמוגג מיופי המקום, ובנו ראה בו בעיקר כמגרש משחקים אחד גדול: העצים, הנחלים הקטנים, האבנים, הציתו לו את הדמיון. והוא לא היה היחיד שהחל לדמיין.

אלן התבונן בבנו ששיחק במקום המבודד והעשיר בצמחייה, באותה תשוקה והתלהבות בה שיחק עם בובותיו בבית. הוא התמלא בהשראה. "אנחנו חייבים לחזור הביתה", אמר לבנו, "עוד מעט יחשיך".

אלן נכנס לחדר העבודה שלו, התבונן כמה דקות בדף הלבן שממולו, והחל לכתוב: "הנה אדוארד הדוב, והנה הוא יורד במדרגות. בום, בום, בום, נחבט בעורף, נגרר מאחורי כריסטופר רובין. זוהי למיטב ידיעתו, הדרך היחידה לרדת במדרגות. אבל לפעמים הוא מרגיש שמוכרחה להיות גם דרך אחרת – אילו רק היה יכול להפסיק לרגע לחטוף חבטות בראש ולחשוב עליה.

"ואז הוא מרגיש שאולי אין דרך אחרת. כך או כך, הנה הוא כבר למטה והריני להציגו לפניכם: ויני הפו".

הסיפור שהתפרסם בגיליון חג המולד של ה-London Evening News קיבל תגובות טובות מהקוראים. "מילן, תרצה לכתוב לנו עוד על הדוב הזה?", שאל אותו העורך.

"רצים במוחי סיפורים רבים הקשורים בדוב הזה… אני חושב שאכתוב אותם בספר. אפילו פניתי לשפרד שיאייר אותו".

"איזה חדשות טובות, אני מחכה כבר לראות".

א.א מילן, בנו כריסטופר רובין והדובי אדוארד

א.א מילן, בנו כריסטופר רובין והדובי אדוארד | צילום: Howard Coster/Fair Use

* הדיאלוגים והמחשבות הכתובים בסיפורים הם מפרי דמיונה של המחברת ומבוססים על עדויות ועל כתביו של האמן


הסיפור האמיתי

אלן אלכסנדר מילן (1956-1882) הידוע בשם העט שלו, א.א מילן, היה סופר, מחזאי ומשורר שכתב הרבה מאוד ספרים ומחזות. סדרת הספרים הידועה שכתב על פו הדוב, זוכה להדים רבים עד היום, והפכה את הדוב לאחת הדמויות האהובות ביותר בעולמו של דיסני.

מילן כתב את דמותו של כריסטופר רובין, חברו של פו הדוב, בהתבסס על דמותו של בנו, בעל אותו שם. כריסטופר היה בן ארבע כשהספר הראשון יצא לאור, והוא נהג לגרור עימו לכל מקום דובי שקרא לו אדוארד. מילן נהג לקחת את בנו לגן החיות בלונדון, שם אהב כריסטופר לבקר במיוחד דובה קנדית יוצאת דופן בשם ויני שידעה לעשות פעלולים.

כריסטופר כה אהב את הדובה שהוא שינה את שמו של הדובי שלו לוויני. הכינוי "פו" הגיע מדמות של ברבור שמילן כתב עליו באחד הספרים הקודמים שלו. החיות שמככבות בעולמו של פו הדוב כמו אי-יה, טיגר, חזרזיר, קנגה ורו, היו בובות אמיתיות שהיו שייכות גם הן לכריסטופר. ארנב וינשוף הומצאו על ידי הסופר.

"יער מאת האקרים", שבו מתרחש סיפורו של פו הדוב, נכתב בהשראת יער אשדאון, הסמוך לבית המשפחה אליו נהגה לנסוע בסופי שבוע ובחופשים. ברוב הפעמים מילן היה נשאר לבדו בלונדון לכתוב או לעשות דברים אחרים. שם, ביער אשדאון, המאייר ארנסט שפארד, שאייר את סיפור פו הדוב, ישב וצייר את הנופים שאפשרו לעולם הדמיוני הזה לקרות.

ביער מאַת האקרים

"כריסטופר! כריסטופר רובין, אני מבקש ממך לעצור!" הילד עצר והסתובב לעבר אביו בחיוך. ברגע שהתקרב, החל…

מאיה מזרחי | 14 ביולי 2017 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

צילום מתוך הספר

"כריסטופר! כריסטופר רובין, אני מבקש ממך לעצור!"

הילד עצר והסתובב לעבר אביו בחיוך. ברגע שהתקרב, החל כריסטופר שוב לרוץ.

"עצור, לאן אתה כל כך ממהר?" תפס אותו אביו מאחור.

"אני ואדוארד הולכים לראות את ויני", ענה כריסטופר כשהוא מחזיק את הדובי שלו בידו.

"הבנתי, רק אל תתאכזב אם לא נוכל ללטף ולשחק איתה היום".

"לא נוכל לשחק איתה? אבל הבטחת".

"הבטחתי שנלך לראות אותה. בוא, נלך לבדוק אם היא משחקת בחוץ".

כריסטופר רובין לא התאכזב. הדובה האהובה עליו עמדה על שתי רגליה בגן החיות של לונדון והעניקה לקהל שעמד סביבה מופע שסחף אחריו מחיאות כפיים נלהבות. לאחר המופע עמד כריסטופר בתור כדי ללטף את ויני, בזמן שאביו עמד מאחור נבוך: הוא ספר את הדקות שיצטרכו עוד לבלות בגן החיות.

"אנחנו בבית", אמר אלן בקול, כשנכנסו לביתם. דפני הגיעה לקבל את פניהם וכריסטופר החל לספר לה את אשר ראו בגן החיות. "אהיה בחדר העבודה", אמר אלן.

הערב ירד ואלן ניגש לחדרו של בנו כדי להגיד לו לילה טוב. "אולי תספר לי סיפור?" ביקש כריסטופר שניצל את ההזדמנות שאביו הגיע להשכיב אותו לישון.

"סיפור?" שאל אלן, "בוא נראה", אמר והתיישב על מיטת בנו. הוא לקח בידו את הדובי אדוארד ואמר: "שלום, אני אדוארד".

"ויני", תיקן כריסטופר את אביו, "החלטתי לקרוא לו ויני".

"אוקיי… אז, 'שלום קוראים לי ויני. ויני הפו'".

"פו?" שאל כריסטופר, "מי זה פו?".

"אל תשאל שאלות עכשיו, אני מספר עכשיו סיפור".

הדובה ויני הקנדית. הושאלה לגן החיות של לונדון והיוותה השראה לסיפור פו הדוב | תמונה: Wikipedia

הדובה ויני הקנדית. הושאלה לגן החיות של לונדון והיוותה השראה לסיפור פו הדוב | תמונה: Wikipedia

"אני ויני הפו, ואני אוהב מאוד את החבר הטוב שלי, כריסטופר רובין. אנחנו גם אוהבים לשחק יחד עם החברים האחרים שלנו". האב ניגש למדף הבובות האהובות על בנו והוריד משם את חזרזיר, אי-יה וטיגר שעשו תנועות מצחיקות.

כריסטופר צחק, "אבא, אבל על מה הסיפור?"

"מממ, אני עוד לא יודע".

noCredit-done

צילום מתוך הספר

הכול היה מוכן, אוליב המטפלת כבר ארזה הכול וחיכתה עם בנה, עם הגברת מילן, עם כריסטופר וכמובן עם ויני הדוב, לנהג שייקח אותם לחוות קוצ'פורד – בית הכפר שרכשו כשכריסטופר נולד, הממוקם ביער אשדאון.

"חכו לי, אני גם בא", קרא אלן לתדהמת משפחתו שכבר התרגלה שהוא נשאר לכתוב בלונדון בסופי שבוע. "אני צריך קצת ירוק בעיניים", אמר.

הנסיעה עברה ברוגע וללא הרבה דיבורים, והמשפחה התמקמה במהירות בבית הגדול. "אבא, נוכל ללכת לטייל היום יחד?" שאל כריסטופר את אביו בהתלהבות. "כן, בן. אחרי מנוחת הצהריים", ענה אלן.

הם נעלו נעלי הליכה ופסעו לעבר "יער חמש מאות האקרים" שהיה בסביבת ביתם. אלן התמוגג מיופי המקום, ובנו ראה בו בעיקר כמגרש משחקים אחד גדול: העצים, הנחלים הקטנים, האבנים, הציתו לו את הדמיון. והוא לא היה היחיד שהחל לדמיין.

אלן התבונן בבנו ששיחק במקום המבודד והעשיר בצמחייה, באותה תשוקה והתלהבות בה שיחק עם בובותיו בבית. הוא התמלא בהשראה. "אנחנו חייבים לחזור הביתה", אמר לבנו, "עוד מעט יחשיך".

אלן נכנס לחדר העבודה שלו, התבונן כמה דקות בדף הלבן שממולו, והחל לכתוב: "הנה אדוארד הדוב, והנה הוא יורד במדרגות. בום, בום, בום, נחבט בעורף, נגרר מאחורי כריסטופר רובין. זוהי למיטב ידיעתו, הדרך היחידה לרדת במדרגות. אבל לפעמים הוא מרגיש שמוכרחה להיות גם דרך אחרת – אילו רק היה יכול להפסיק לרגע לחטוף חבטות בראש ולחשוב עליה.

"ואז הוא מרגיש שאולי אין דרך אחרת. כך או כך, הנה הוא כבר למטה והריני להציגו לפניכם: ויני הפו".

הסיפור שהתפרסם בגיליון חג המולד של ה-London Evening News קיבל תגובות טובות מהקוראים. "מילן, תרצה לכתוב לנו עוד על הדוב הזה?", שאל אותו העורך.

"רצים במוחי סיפורים רבים הקשורים בדוב הזה… אני חושב שאכתוב אותם בספר. אפילו פניתי לשפרד שיאייר אותו".

"איזה חדשות טובות, אני מחכה כבר לראות".

א.א מילן, בנו כריסטופר רובין והדובי אדוארד

א.א מילן, בנו כריסטופר רובין והדובי אדוארד | צילום: Howard Coster/Fair Use

* הדיאלוגים והמחשבות הכתובים בסיפורים הם מפרי דמיונה של המחברת ומבוססים על עדויות ועל כתביו של האמן


הסיפור האמיתי

אלן אלכסנדר מילן (1956-1882) הידוע בשם העט שלו, א.א מילן, היה סופר, מחזאי ומשורר שכתב הרבה מאוד ספרים ומחזות. סדרת הספרים הידועה שכתב על פו הדוב, זוכה להדים רבים עד היום, והפכה את הדוב לאחת הדמויות האהובות ביותר בעולמו של דיסני.

מילן כתב את דמותו של כריסטופר רובין, חברו של פו הדוב, בהתבסס על דמותו של בנו, בעל אותו שם. כריסטופר היה בן ארבע כשהספר הראשון יצא לאור, והוא נהג לגרור עימו לכל מקום דובי שקרא לו אדוארד. מילן נהג לקחת את בנו לגן החיות בלונדון, שם אהב כריסטופר לבקר במיוחד דובה קנדית יוצאת דופן בשם ויני שידעה לעשות פעלולים.

כריסטופר כה אהב את הדובה שהוא שינה את שמו של הדובי שלו לוויני. הכינוי "פו" הגיע מדמות של ברבור שמילן כתב עליו באחד הספרים הקודמים שלו. החיות שמככבות בעולמו של פו הדוב כמו אי-יה, טיגר, חזרזיר, קנגה ורו, היו בובות אמיתיות שהיו שייכות גם הן לכריסטופר. ארנב וינשוף הומצאו על ידי הסופר.

"יער מאת האקרים", שבו מתרחש סיפורו של פו הדוב, נכתב בהשראת יער אשדאון, הסמוך לבית המשפחה אליו נהגה לנסוע בסופי שבוע ובחופשים. ברוב הפעמים מילן היה נשאר לבדו בלונדון לכתוב או לעשות דברים אחרים. שם, ביער אשדאון, המאייר ארנסט שפארד, שאייר את סיפור פו הדוב, ישב וצייר את הנופים שאפשרו לעולם הדמיוני הזה לקרות.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
האם הצלחתנו נטועה בתרבות שבה גדלנו?

נדב רט

פרק המבוא של הספר "מאסטרים" שכתב אוהד טופור, מבקש להנכיח בכל עוצמתה את השאלה היהודית. היהודים מהווים פחות מרבע אחוז...

אנחנו לא חיות, וגם לא רובוטים

ד"ר משה רט

בניגוד לרושם שמעורר שמו, "מרד המכונות" אינו ספר מדע בדיוני בסגנון ספרי הרובוטים של אסימוב, ואף אינו מזהיר מפני תרחישי אימים בהם בינה...

מה עובר לכם בראש כשאתם חושבים על מיליונר?

נדב רט

מתי יודעים שספר הופך להיות מאופנה עונתית חולפת לקלאסיקה אמיתית? – כשהוא ממשיך להיות מתורגם ומופץ גם עשרות שנים לאחר שיצא...

שיעור בענווה מהאימפריה הרומית

גלית דהן קרליבך

ספרים רבים נכתבו על רומא העתיקה ונדמה ששום ספר איננו בחזקת "יותר מדי". מה יש בממלכה הזו שצמחה מעיר קטנה ולא עשירה במיוחד...

תמונה למחשבה: שני חוקים ובחירה אחת

אריק בס

פיטר פול רובנס נחשב לאחד מגדולי הציירים בתולדות האמנות המערבית. בציור זה הוא מתאר את דניאל, מצאצאי המלך דוד, שנלקח בצעירותו...

תמונה למחשבה: הומרוס ובעיית האב הנעדר

ווקר לרסון

כשחושבים על שירו ​​האפי של הומרוס "האודיסאה", שנכתב במאה השמינית לפנה"ס, חושבים בדרך כלל על מסע מלווה בקשיים, על מפלצות,...

מהי הדרך הנכונה להשתמש בכוח הרצון שלנו?

דינה גורדון

אין זו פעם ראשונה ששמו של הפסיכולוג ד"ר רוי באומייסטר מופיע במגזין, בראש ובראשונה בזכות ההבנות המרתקות שאליהן הוא מגיע. גם...

איראן תהפוך בקרוב למדינה גרעינית. מה אז?

נדב רט

את נושא ספרו החדש של ההיסטוריון ישי פרס היינו מצפים למצוא בספרים מסוגה אחרת לגמרי – דיסטופיות מפחידות מהסוג המנבא את חורבן...

שתפו: