כניסה
הרשמה לניוזלטר

הוא כבר לא היה בטוח לאן הוא נוסע. הוא לא אכל כמה ימים, לא ישן, גופו…

מאיה מזרחי | 20 במאי 2017 | תרבות ואמנות | 5 דק׳

אני האיש בשחור

הוא כבר לא היה בטוח לאן הוא נוסע. הוא לא אכל כמה ימים, לא ישן, גופו היה מלא בגלולות ובאלכוהול.

הוא עצר את הג'יפ בצד הכביש והניח את ראשו על ההגה. "אני לא יכול לסבול את זה יותר, הגעתי לתחתית". הוא שנא את עצמו, שנא את הגלולות שהיה תלוי בהן כל כך, שנא את השקרים שיצאו מפיו והרגיש שהוא לא ראוי יותר לחיות. פעם הוא עוד היה מתפלל לאלוהים, אבל עכשיו הרגיש שאפילו אלוהים כבר התייאש ממנו.

תמונה:Daniel-Hartwig/Flickr

תמונה:Daniel-Hartwig/Flickr

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
אריאל שנבל, "יום השישי", כנרת-זמורה, מארס 2026
המחיר הכבד של תיקון העבר 

נדב רט

הלגרד האוג, "אול רייט גוד נייט", מגרמנית: טלי קונס, הוצאת ספריית רות, ינואר 2026
החיים בצל היעלמות

גלית דהן קרליבך

גיא פרל, רן ברקאי, "מדוע לא היו להן פנים", הוצאת אדרא, נובמבר 2025
מערת האדם הקדמון – חלון אל התודעה?

דינה גורדון

שמואל רוזנר, "בעניין החרדים...", התחנה, מארס 2026
בין הסתגרות להשתלבות: האתגר החרדי והעתיד הישראלי

נדב רט

פנחס גולדשמידט, "זיכרונות ממוסקבה", הוצאת ידיעות ספרים, ינואר 2026
המאבק השקט על תחיית יהדות רוסיה

חיים אבייב

אופיר טושה גפלה, "במחילה מכבודה של אשת המערות", הוצאת כתר, מאי 2025
המרד השקט של האיש שרצה רק לקרוא

מאיה מזרחי

שתפו: