כניסה
הרשמה לניוזלטר

אחרי שהשתתפה בתחרויות ג'ודו עם יעל ארד, החליטה אירית אקסלרוד לשנות כיוון והפכה לאחת האדריכליות המינימליסטיות הידועות בארץ

צוות מגזין אפוק | 4 במרץ 2014 | תרבות ואמנות | 4 דק׳

המקסימום של המינימום

"הדממה מחוץ לעיר הורגת אותי", אומרת לי אירית אקסלרוד בתחילת הראיון. "אני חייבת לגור במרכז העיר, איפה שיש מכוניות ואנשים, בתי קפה וחנויות".

למה?

"אני חייבת לגור במקום שממנו אני יורדת למטה והכול נמצא בהישג יד".

אירית אקסלרוד | צילום: יאירה יסמין

אירית אקסלרוד | צילום: יאירה יסמין

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
אורין גנץ, "לעוף עם כנפיים שבורות", הוצאת אוריון, אוקטובר 2025
מנטרות מתוך האבל: ספרה של אם ששבה להאמין בחיים

דינה גורדון

דוד מנחם, "שלום במרומיו", הוצאת ידיעות ספרים, 2025
הזקנה, הרב והלולב

נדב רט

אריק ויינר, "סוקרטס אקספרס", מאנגלית: עפר קובר, ספטמבר 2025
להחזיר את הפילוסופיה לרחוב

גלית דהן קרליבך

קתי מילקמן, "איך להשתנות", הוצאת מטר, מרץ 2025
הכישלון איננו באופי – הוא בשיטה

חיים אבייב

ג’ונתן היידט, "דור בחרדה", ידיעות ספרים, יולי 2025
הילדות שנגנבה: מדוע הילדים שלנו חרדים יותר מאי פעם?

נדב רט

דייוויד ברוקס, "ההר השני", תרגום מאנגלית: מרים שפס, הוצאת אור עם, ספטמבר 2025
שני ההרים של דיוויד ברוקס

דינה גורדון

שתפו: