הוא שכב בין העצים, על ערימה גבוהה של עלי סתיו שנשרו והצטברו במהירות המאפיינת את חילופי…
מאיה מזרחי | 9 בנובמבר 2016 | תרבות ואמנות | 4 דק׳
בתוך מוחו של אמן | ״יש רק בטהובן אחד״
הוא שכב בין העצים, על ערימה גבוהה של עלי סתיו שנשרו והצטברו במהירות המאפיינת את חילופי העונות בווינה. הוא אהב לעשות זאת מאז שהוא זוכר את עצמו, עוד בילדותו בעיר בון, היה רץ עם אחיו לשחק בין העצים, וכשזה היה נעלם מטווח ראייתו היה נשכב ומתמוגג בהנאה למראה הטבע הנפלא ובעיקר מהנגינה הנפלאה של הענפים והעלים שפיזרה הרוח בשריקתה.
דמעות עלו בעיניו. הוא כאב על כך שלא יכול היה עוד ליהנות מהצלילים שהקיפו אותו, אלא רק להתנחם מלטיפתה הרכה של הרוח וממראם המרשים של העצים, שנדמה היה שעומדים ליפול עליו. ״לא יעזור עוד שאנסה לשמוע את הקולות שבעבר מילאו אותי בהשראה״, חשב לעצמו. הוא כבר ידע שככל שינסה להקשיב, כך לא ישמע דבר. הוא עצם את עיניו.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו
לודוויג ואן בטהובן | ציור אמנות: PD/Wikipedia
