כניסה
הרשמה לניוזלטר

כבר חצי שעה שהוא חיפש את המפתח בתוך האנדרלמוסיה ששררה בסטודיו והנה מצא אותו בין הניירות…

מאיה מזרחי | 5 באוגוסט 2016 | תרבות ואמנות | 5 דק׳

בתוך מוחו של אמן | הגל הגדול בקנגאווה

כבר חצי שעה שהוא חיפש את המפתח בתוך האנדרלמוסיה ששררה בסטודיו והנה מצא אותו בין הניירות המפוזרים על גבי השולחן הקטן, ליד המנורה. ״עם אי סדר שכזה אהיה חייב בקרוב לעבור דירה״, אמר לעצמו במלוא הרצינות, ואז הניח את קרש הציור מתחת לבית השחי, תחב את העפרונות לתוך תיקו, כיבה את המנורה ויצא מן הדלת.

על מפתן הדלת הוא הבחין במעטפה שהוא כבר הכיר היטב. ״חשבונות…״, אמר באנחה ״לפחות אתם לא שוכחים ממני אף פעם״.

״מאסטר טאייטו, מאסטר טאייטו״, רץ לעברו המוציא לאור של עבודותיו האחרונות.

״שלום ידידי היקר״, ענה האמן קצושיקה הוקוסאי, ״כבר לא קוראים לי טאייטו, אתה יכול לקרוא לי ליטסו!״.

״ליטסו הנכבד, אני חייב לשוחח איתך״.

״לא עכשיו, אין לי זמן. האם יש לך משהו לתת לי?״

״כן, הנה תשלום עבור העבודות האחרונות״, נתן להוקוסאי מעטפה.

 הוקוסאי_פורטרט

הוקוסאי_פורטרט

הוקוסאי פתח את המעטפה ושם את הכסף בידו. הוא פתח את המעטפה השנייה של החשבונות, הניח את המטבעות בפנים והגיש אותה לידידו. ״האם תוכל לעשות לי טובה ולשים את המעטפה אצל פקיד העיר בדרכך לביתך? כפי שאמרתי אני ממהר מאוד״.

״אבל מאסטר, אפילו לא הסתכלת כמה מטבעות נתתי לך במעטפה! ואם אין מספיק?״

״ואם יש יותר מידי מטבעות?״, ענה בצחוק הוקוסאי. ״אני במקומך לא הייתי דואג כל כך. תחשוב על הר הפוג'י שנותן לך תמיד השראה, זה ירגיע אותך״.

״ומתי תקשיב כבר לעצתי ותצייר את ההר הזה שכולם אוהבים?״

״למעשה, זה בדיוק מה שאני עושה בחודשים האחרונים, אני מצייר את הר הפוג'י מזוויות שונות. אבל אין לי זמן לדבר על זה כי אני בדיוק ממהר לחוף של קנגאווה, לתפוס זווית נוספת״.

״טוב, לא אעכב אותך, רק תיזהר שהאוקיינוס לא יבלע אותך״.

״אדוני, זאת תכונה מאוד לא יפה לצחוק על פחדים של אנשים. נתראה בקרוב!"


למזלו, באותו יום על החוף ליד קנגאווה לא היו אנשים רבים. זה לא שהוא לא אהב אנשים, בדיוק להיפך, אך הוא הרגיש שהוא רוצה להיות קצת עם עצמו. הרוגע שהפגין כלפי חוץ לא שיקף כלל את הרגשתו הפנימית ואת הלחץ שחש בזמנים בהם הוא צריך למצוא דרכים לשרוד, במקום להקדיש את חייו למה שחשוב – הציור.

הוא צייר כמה סקיצות והיה מאושר. ״זה עדיין לא זה״, אמר וחייך לעצמו, ״אבל נשארו עוד כמה שעות לפני רדת החשיכה״. הוא הבחין בשלוש סירות שהתקדמו לעבר לב הים, כל אחת בגודל 12 עד 15 מטר בערך. ״זה מעניין״, חשב והחל מיד לשרטט אותן. ברקע עמד הר הפוג'י יפה, שקט ומרשים כמו תמיד.

הים לעומת זאת, געש היום במיוחד, ממש כמו ליבו של הוקוסאי. ״הטבע אדיר כל כך, והאדם קטן כל כך״, חשב, התבונן בציור והיה מרוצה מהתוצאה. ״לא רע בשביל מזדקן מסכן ועני״, צחק.

עוד באותו ערב הוא ישב ודייק את הציור כדי שייקח אותו למחרת לגלף העץ. הוא היה להוט לזרז את התהליכים כדי לראות את התוצאה בדפוס. כשסיים, כמו בכל ערב לפני השינה, הוא הכין לעצמו קערת נודל, הוריד את בגדיו, הוציא מהארון את מזרן הקש שלו, נשכב ושקע בשינה עמוקה. בחלומו, חלם על גל גדול שראה בקנגאווה, על שלוש הסירות ועל הר הפוג'י.


כשתלמידו של הוקוסאי שמע שהתחוללה שריפה בסטודיו של מורו האהוב, הוא רץ לשם במהירות, ומצא את הוקוסאי יושב על אבן רחוב כשפניו פונות אל הסטודיו השרוף. כשהתקרב, הבחין במורו מחזיק בדף ובעיפרון ומצייר את ביתו ההרוס.

״מאסטר הוקוסאי!״

״שמי כבר אינו הוקוסאי, אלא 'גקיו רוג'ין מנג'י', 'האיש הזקן שמשוגע על ציור'״, אמר המאסטר מבלי שהרים את עיניו מהציור.

״אני שמח שאתה בסדר!״

״עבודותי לא ניצלו״.

״בוודאי שכן, הן מופיעות בכל בית ביפן!״.

״אתה יודע, יש עבודות נוספות חוץ מ'הגל הגדול ליד קנאווגה'״.

״כן, אני מצטער״.

״אל תצטער. אני גאה בעבודה הזאת. לדעתי הגל הזה אהוב במיוחד כי הוא תופס את הרגע הזה שבו אנשים מרגישים את החיבור בין הארצי לקדוש. השריפה הזאת גרמה כביכול לחורבן ארצי של הרס ציורי. אבל המעשה הזה שאני עושה כעת, הציור הזה, מנסה לגעת במהות של מה שקרה, במשמעות העמוקה יותר מאחורי הדברים. אתה יודע, רק עכשיו, בגיל 73 התחלתי לתפוס סוף סוף איך לצייר את מבני הציפורים, בעלי החיים הגדולים, החרקים והדגים. רק עכשיו התחלתי להבין את הדרך שבה גדלים הצמחים. אם אמשיך לנסות, עד שאגיע לגיל 86 בטוח אבין אותם טוב יותר. כך, עד שאגיע לגיל 90 אולי כבר אצליח לגעת בטבע המהותי שלהם. ובגיל 100 כבר תהיה לי הבנה של האלוהי שבהם. אני רוצה שבגיל 140 או יותר, אגיע כבר לשלב שבו כל נקודה ומכת מברשת תהיה חיה בציור שלי״.

״אתה חושב שתחייה עד אז?״

״אני מקווה שאחיה לנצח. כמו הר הפוג'י״.


הסיפור האמיתי

05 היה צייר יפני ואמן אוקיו-אה מתקופת אדו (המאה ה-17 עד המאה ה-19), והוא אחד מנציגיה הבולטים של אמנות הדפסי העץ. הוקוסאי ידוע בעולם בזכות סדרת ההדפסים "36 מבטים על הר פוג'י" הכוללת את ההדפס המפורסם "הגל הגדול בסמוך לקנגאווה".

חייו של הוקוסאי חוו עליות וירידות מבחינה כלכלית. בלי קשר למצבו הוא אהב לחיות חיים פשוטים מאוד, לצד אנשים פשוטים, ברובעים הכי עניים של טוקיו (שנקראה "אדו" בתקופה ההיא). הוא נהג לצייר את האנשים האלו, את האיכרים ואת הטבע.

במהלך חייו החליף הוקוסאי יותר מ-30 שמות, כשכל שם סימל עבורו את התקופה בה הוא נמצא מבחינה אמנותית. הוא נהג לצייר כל הזמן, ללא הפסקה, מאז שהיה בן שש, אך אמר שהוא נולד מבחינה אמנותית רק בגיל 50. הוא האמין שככל שעוברות השנים, כך הוא מבין את הדברים שהוא מצייר טוב יותר והוא שאף להגיע ולתפוס דרך הציור את החיים עצמם.

ניתן למצוא כיום מספר העתקים של היצירה "הגל הגדול בסמוך לקנגאווה" במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק, במוזיאון הבריטי בלונדון ובביתו של קלוד מונה בז'יברני שבצרפת. היצירה נחשבת לאחת היצירות המפורסמות ביותר של אמנים יפנים בעולם.


* הדיאלוגים והמחשבות הכתובים בסיפורים הם מפרי דמיונה של המחברת ומבוססים על כתביו של האמן

שתפו את הכתבה:

בתוך מוחו של אמן | הגל הגדול בקנגאווה

כבר חצי שעה שהוא חיפש את המפתח בתוך האנדרלמוסיה ששררה בסטודיו והנה מצא אותו בין הניירות…

מאיה מזרחי | 5 באוגוסט 2016 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

כבר חצי שעה שהוא חיפש את המפתח בתוך האנדרלמוסיה ששררה בסטודיו והנה מצא אותו בין הניירות המפוזרים על גבי השולחן הקטן, ליד המנורה. ״עם אי סדר שכזה אהיה חייב בקרוב לעבור דירה״, אמר לעצמו במלוא הרצינות, ואז הניח את קרש הציור מתחת לבית השחי, תחב את העפרונות לתוך תיקו, כיבה את המנורה ויצא מן הדלת.

על מפתן הדלת הוא הבחין במעטפה שהוא כבר הכיר היטב. ״חשבונות…״, אמר באנחה ״לפחות אתם לא שוכחים ממני אף פעם״.

״מאסטר טאייטו, מאסטר טאייטו״, רץ לעברו המוציא לאור של עבודותיו האחרונות.

״שלום ידידי היקר״, ענה האמן קצושיקה הוקוסאי, ״כבר לא קוראים לי טאייטו, אתה יכול לקרוא לי ליטסו!״.

״ליטסו הנכבד, אני חייב לשוחח איתך״.

״לא עכשיו, אין לי זמן. האם יש לך משהו לתת לי?״

״כן, הנה תשלום עבור העבודות האחרונות״, נתן להוקוסאי מעטפה.

 הוקוסאי_פורטרט

הוקוסאי_פורטרט

הוקוסאי פתח את המעטפה ושם את הכסף בידו. הוא פתח את המעטפה השנייה של החשבונות, הניח את המטבעות בפנים והגיש אותה לידידו. ״האם תוכל לעשות לי טובה ולשים את המעטפה אצל פקיד העיר בדרכך לביתך? כפי שאמרתי אני ממהר מאוד״.

״אבל מאסטר, אפילו לא הסתכלת כמה מטבעות נתתי לך במעטפה! ואם אין מספיק?״

״ואם יש יותר מידי מטבעות?״, ענה בצחוק הוקוסאי. ״אני במקומך לא הייתי דואג כל כך. תחשוב על הר הפוג'י שנותן לך תמיד השראה, זה ירגיע אותך״.

״ומתי תקשיב כבר לעצתי ותצייר את ההר הזה שכולם אוהבים?״

״למעשה, זה בדיוק מה שאני עושה בחודשים האחרונים, אני מצייר את הר הפוג'י מזוויות שונות. אבל אין לי זמן לדבר על זה כי אני בדיוק ממהר לחוף של קנגאווה, לתפוס זווית נוספת״.

״טוב, לא אעכב אותך, רק תיזהר שהאוקיינוס לא יבלע אותך״.

״אדוני, זאת תכונה מאוד לא יפה לצחוק על פחדים של אנשים. נתראה בקרוב!"


למזלו, באותו יום על החוף ליד קנגאווה לא היו אנשים רבים. זה לא שהוא לא אהב אנשים, בדיוק להיפך, אך הוא הרגיש שהוא רוצה להיות קצת עם עצמו. הרוגע שהפגין כלפי חוץ לא שיקף כלל את הרגשתו הפנימית ואת הלחץ שחש בזמנים בהם הוא צריך למצוא דרכים לשרוד, במקום להקדיש את חייו למה שחשוב – הציור.

הוא צייר כמה סקיצות והיה מאושר. ״זה עדיין לא זה״, אמר וחייך לעצמו, ״אבל נשארו עוד כמה שעות לפני רדת החשיכה״. הוא הבחין בשלוש סירות שהתקדמו לעבר לב הים, כל אחת בגודל 12 עד 15 מטר בערך. ״זה מעניין״, חשב והחל מיד לשרטט אותן. ברקע עמד הר הפוג'י יפה, שקט ומרשים כמו תמיד.

הים לעומת זאת, געש היום במיוחד, ממש כמו ליבו של הוקוסאי. ״הטבע אדיר כל כך, והאדם קטן כל כך״, חשב, התבונן בציור והיה מרוצה מהתוצאה. ״לא רע בשביל מזדקן מסכן ועני״, צחק.

עוד באותו ערב הוא ישב ודייק את הציור כדי שייקח אותו למחרת לגלף העץ. הוא היה להוט לזרז את התהליכים כדי לראות את התוצאה בדפוס. כשסיים, כמו בכל ערב לפני השינה, הוא הכין לעצמו קערת נודל, הוריד את בגדיו, הוציא מהארון את מזרן הקש שלו, נשכב ושקע בשינה עמוקה. בחלומו, חלם על גל גדול שראה בקנגאווה, על שלוש הסירות ועל הר הפוג'י.


כשתלמידו של הוקוסאי שמע שהתחוללה שריפה בסטודיו של מורו האהוב, הוא רץ לשם במהירות, ומצא את הוקוסאי יושב על אבן רחוב כשפניו פונות אל הסטודיו השרוף. כשהתקרב, הבחין במורו מחזיק בדף ובעיפרון ומצייר את ביתו ההרוס.

״מאסטר הוקוסאי!״

״שמי כבר אינו הוקוסאי, אלא 'גקיו רוג'ין מנג'י', 'האיש הזקן שמשוגע על ציור'״, אמר המאסטר מבלי שהרים את עיניו מהציור.

״אני שמח שאתה בסדר!״

״עבודותי לא ניצלו״.

״בוודאי שכן, הן מופיעות בכל בית ביפן!״.

״אתה יודע, יש עבודות נוספות חוץ מ'הגל הגדול ליד קנאווגה'״.

״כן, אני מצטער״.

״אל תצטער. אני גאה בעבודה הזאת. לדעתי הגל הזה אהוב במיוחד כי הוא תופס את הרגע הזה שבו אנשים מרגישים את החיבור בין הארצי לקדוש. השריפה הזאת גרמה כביכול לחורבן ארצי של הרס ציורי. אבל המעשה הזה שאני עושה כעת, הציור הזה, מנסה לגעת במהות של מה שקרה, במשמעות העמוקה יותר מאחורי הדברים. אתה יודע, רק עכשיו, בגיל 73 התחלתי לתפוס סוף סוף איך לצייר את מבני הציפורים, בעלי החיים הגדולים, החרקים והדגים. רק עכשיו התחלתי להבין את הדרך שבה גדלים הצמחים. אם אמשיך לנסות, עד שאגיע לגיל 86 בטוח אבין אותם טוב יותר. כך, עד שאגיע לגיל 90 אולי כבר אצליח לגעת בטבע המהותי שלהם. ובגיל 100 כבר תהיה לי הבנה של האלוהי שבהם. אני רוצה שבגיל 140 או יותר, אגיע כבר לשלב שבו כל נקודה ומכת מברשת תהיה חיה בציור שלי״.

״אתה חושב שתחייה עד אז?״

״אני מקווה שאחיה לנצח. כמו הר הפוג'י״.


הסיפור האמיתי

05 היה צייר יפני ואמן אוקיו-אה מתקופת אדו (המאה ה-17 עד המאה ה-19), והוא אחד מנציגיה הבולטים של אמנות הדפסי העץ. הוקוסאי ידוע בעולם בזכות סדרת ההדפסים "36 מבטים על הר פוג'י" הכוללת את ההדפס המפורסם "הגל הגדול בסמוך לקנגאווה".

חייו של הוקוסאי חוו עליות וירידות מבחינה כלכלית. בלי קשר למצבו הוא אהב לחיות חיים פשוטים מאוד, לצד אנשים פשוטים, ברובעים הכי עניים של טוקיו (שנקראה "אדו" בתקופה ההיא). הוא נהג לצייר את האנשים האלו, את האיכרים ואת הטבע.

במהלך חייו החליף הוקוסאי יותר מ-30 שמות, כשכל שם סימל עבורו את התקופה בה הוא נמצא מבחינה אמנותית. הוא נהג לצייר כל הזמן, ללא הפסקה, מאז שהיה בן שש, אך אמר שהוא נולד מבחינה אמנותית רק בגיל 50. הוא האמין שככל שעוברות השנים, כך הוא מבין את הדברים שהוא מצייר טוב יותר והוא שאף להגיע ולתפוס דרך הציור את החיים עצמם.

ניתן למצוא כיום מספר העתקים של היצירה "הגל הגדול בסמוך לקנגאווה" במוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק, במוזיאון הבריטי בלונדון ובביתו של קלוד מונה בז'יברני שבצרפת. היצירה נחשבת לאחת היצירות המפורסמות ביותר של אמנים יפנים בעולם.


* הדיאלוגים והמחשבות הכתובים בסיפורים הם מפרי דמיונה של המחברת ומבוססים על כתביו של האמן

שתפו את הכתבה:

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
כל דור וה"זמלווייס" שלו

גלית דהן קרליבך

לוּ כל עבודות הדוקטורט היו נראות כמו ספרו הצנום של לואי-פרדינאן סלין, עולם האקדמיה היה חוגג, מדעי הרוח היו משגשגים, מחלקות הומאניות...

מועדון השירה של השטאזי

דינה גורדון

בעיצומה של המלחמה הקרה, פעם בחודש, התאספו אנשי סגל בשטאזי (המשטרה החשאית של גרמניה המזרחית), בהם קצינים בכירים, פקידי תעמולה וחיילים...

מעולם של "אנחנו" לעולם של "אני"

נדב רט

פילוסופיה, פסיכולוגיה, היסטוריה, תרבות, יהדות ואף אקטואליה שזורים במלאכת אמן בספרו של הרב יונתן זקס, שיצא לאור בעברית כשנה...

הסיפורים שלא סופרו על D-Day

דינה גורדון

הצרפתי גיום מרקדר (Guillaume Mercader) היה אלוף ברכיבת אופניים שזכה בשפע של גביעי ניצחון ובחסות של יצרנית אופני המירוץ "לה פרל". לאחר כיבוש צרפת...

חוקי המדינה נגד חוקי המדבר

דורית דינור

קל לחשוד במאיר דויטש, מנכ"ל עמותת "רגבים" שהוקמה ב-2006 ומטרתה "קביעת סדר יום יהודי וציוני למדינת ישראל בהיבטי קרקע, סביבה וזכויות אדם",...

גברים, חיזרו להיות ג'נטלמנים

דורית דינור

אולי שמעתם על תנועת המרד הגברי: "גברים הולכים בדרך שלהם" או  MGTOW (Men Go Their Own Way) הצוברת פופולריות ברשת החל משנת 2000. מיליוני גברים החליטו...

גורלה של אישה עם סוס

אניטה ל. שרמן

גדלתי בחוף המערבי של ארה"ב ולכן אני מכירה היטב את המים הכחולים של האוקיאנוס ​​השקט. הרעיון לצאת למסע שמתחיל בקצה אחד של ארה"ב, מסתיים...

האלקסיאדה – לא חסרת רגשות לנוכח אסונות

גלית דהן קרליבך

הפתעה נהדרת מצפה לנו על המדף הקלאסי: אפוס רחב יריעה ובו סיפורה של האימפריה הביזנטית ובראשו הקיסר אָלֶקְסְיוֹס קוֹמְנֵנוֹס...

שתפו: