כניסה
הרשמה לניוזלטר

אחרי שני עשורים בהופעות עם דיוויד בואי, המתופף סטרלינג קמפבל כותב לאפוק טיימס את זיכרונותיו

סטרלינג קמפבל | 8 באפריל 2016 | תרבות ואמנות | 9 דק׳

השנים שלי עם דיוויד בואי

תחילתו של הקשר שלי עם דיוויד בואי היה כשהייתי בן 14. השנה הייתה 1978, כשלמדתי לנגן בתופים. נכנסתי ללובי של בניין הדירות שבו גרתי, באזור שכונת ה"אפר ווסט סייד" בניו יורק, כשלפתע פגשתי במתופף דניס דיוויס, שהחזיק בידו מצילה ומקל תיפוף. "לאן אתה הולך?" שאלתי בהתלהבות. הייתי סקרן ולא הכרתי מוזיקאים מקצועיים.

"יש לי הופעה הערב, אני הולך לנגן ב׳מדיסון סקוור גארדן׳", ענה לי דיוויס. "אני מופיע עם דיוויד בואי. רוצה לבוא?". הוא הושיט לי כרטיס והותיר אותי פעור פה. הוא הקליט כמה מהאלבומים המשפיעים ביותר של בואי – "Young Americans", "Station to Station", "Low", "Heroes", אבל לא הכרתי אף אחד מהם. בימים ההם הכרתי רק שיר אחד של בואי, Fame.

איור: Rob Counts/Epoch Times NY

Benjamin Chasteen/Epoch Times

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
שתפו: