סודות נחשפים מאחורי דלתות ומעברים נסתרים בביתה הפרטי של האדריכלית תהילה שלף
מאיה לוינטר | 3 באוגוסט 2013 | תרבות ואמנות | 5 דק׳
הזרימה שבין החדרים
ביתה של האדריכלית תהילה שלף (6 חדרים) היה דומה לפני כמה שנים לבתי השכנים בשכונה השקטה שברמת השרון: בית קטן, חשוך, שנבנה בשנות ה-70, עם גג מבטון וכמה עמודים שמחזיקים את הבית. מאז הוא עבר מהפך: שלף שברה כמה קירות, הורידה כמה עמודים תומכים, הגדילה את הבית ושדרגה אותו עם אדריכלות ועיצוב פנים מודרניים.
לאחר שעברתי את שער הכניסה האפור של הבית (צבע שרימז על הבאות), הדלת המרכזית הגבוהה של הבית נפתחה ותהילה שלף עמדה מאחוריה. בפניי נפרס בית שהחדרים בו מתקיימים בהרמוניה זה לצד זה – כאילו מישהו רקם וחיבר בין החתיכות. יכולתי לראות במקביל את המטבח, הסלון, המרפסת וגם את הגינה וזה תרם להרגשה של חלל פתוח שאפשר לנוע בו.
שולחן האוכל במרפסת מדגיש את הטשטוש הנוצר בין והפנים ובין החוץ – צילום: עודד סמדר
ניגשתי באופן טבעי להניח את חפציי בסלון המזמין, שכלל ספה רחבה, הדום מרובע גדול במרכז במקום שולחן (שניהם מ"טולמנ'ס") ועליו מונח מגש גדול ששלף קנתה בשוק הפשפשים. הגוונים בסלון הם אפורים בהתאם לצבעוניות של כל הבית. "רציתי ליצור סלון נינוח וכיפי שאפשר לארח בו הרבה אנשים ושעדיין יש בו הרגשה אינטימית", מסבירה לי שלף. מאחורי הספה, היא מיקמה קונסולה מעץ משופשף ("פנטהאוז"), שהופכת גם לשולחן נחמד כשרוצים לשבת עם הלפטופ. "כדי שלא יראו את הגב של הספה, זה יותר אלגנטי", אומרת שלף.
באחד מצדי הסלון אני מבחינה בקרן אור עדינה שחודרת מבעד לארובה בתקרה ומאירה בטבעיות את הסלון. "אור טבעי הוא מרכיב מאוד חשוב באדריכלות", אומרת שלף, "הוא מייצר תחושה של חלל וגם ההשתנות שלו לאורך היום, מעניקה הרגשה שונה בחלל בשעות שונות של היום".
שלף מובילה אותי למטבח הלבן-אפור (הנגר הדר האן עשה אותו על פי עיצוב של שלף, משטחי וכיור ה"קוריאן" נרכשו ב"אלבניו"). רוב מכשירי החשמל והאביזרים במטבח, כמו המקרר והמדיח, מוסתרים מאחורי ארונות לבנים שהם מוסווים בהשתלבותם עם הקירות הלבנים של הבית.
גופי תאורה הנראים כמו בלונים – צילום: עודד סמדר
אלמנט ההסתרה בולט מאוד באסתטיקה של הבית – הוא מן משחק כזה שגורם לתהות לגבי הדברים שרואים בחלל. שלף מסתירה בארונות גם את כל ריכוז האודיו, הווידאו, מערכות החשמל וכו'. אנחנו מתיישבות לאכול חתיכת עוגה על הכיסאות בצבעי שחור ואדום במטבח (""Habitat) שמוסיפים נקודות צבע לחלל באיפוק רב.
אחד הדברים הנחמדים ביותר בבית הם גופי התאורה ששלף תלתה בפינות התקרה – כמו בלוני אור ("יאיר דורם"). "פעם אחת ילדים אמרו לי שזה נראה כמו קישוטים במסיבת יום הולדת", מספרת שלף בחיוך. "היה חשוב לי למצוא מערכת של גופי תאורה שמצד אחד יהיו צמודים לתקרה בגלל הגובה שלה, ומצד שני בגלל התקרות הדקות לא יכולתי להשקיע בספוטים". התוספת של המנורות מעניקה לבית המסודר, בעל הקווים החלקים מן שובבות נחוצה ואופי אישי יותר.
בכל הקומה הראשונה יש מרצפות בטון אפרפרות-כחולות ("אבן גן") וכך גם במרפסת. "רציתי גוון בהיר כחלחל. מצאתי תמונה במגזין ועשיתי טסט עד שהגעתי לגוון שעשה הרבה אור בבית".
בין המטבח, הסלון והמרפסת מפרידות וויטרינות היוצרות צורה של L. כשהוויטרינות פתוחות נוצרת הרגשה כאילו גם המטבח וגם הסלון יוצאים ומתמזגים עם הגינה. שולחן האוכל של המשפחה, הנמצא במרפסת ולא בפנים הבית, מדגיש את הטשטוש הנוצר בין הפנים והחוץ.
המשרד – צילום: עודד סמדר
השפה של האדריכלית מאוד נקייה ומוקפדת: זה מודרני, לבן אך עם זאת היא עובדת עם חומרים טבעיים ודואגת שייכנס אור טבעי לבית שמעניק לו מעט חמימות.
"אני מאוד אוהבת לעבוד עם חומרים טבעיים, אמיתיים: עץ, בטון, ברזל… השפה של החומר, זה מה 'שעושה' בית", אומרת שלף בהתלהבות. לדוגמה, את קורות הברזל שמחזיקות את הבית מהגג, אילוץ המחפה על היעדרם של העמודים, היא החליטה להשאיר חשופות ועם חלודה, כדי שיראו את החומר.
למשרד של שלף, שנמצא באותה קומה, אפשר להיכנס גם מחוץ לבית. דלת הכניסה מהכיוון הזה מוסתרת וקשה לראות אותה. הדלת הזו ושאר הדלתות בבית ("חקשוריאן") מגיעות עד התקרה – אלמנט שנועד לתת לבית תחושה של מרחב גדול יותר, כיוון שהתקרה נמוכה. העיצוב המודרני של המשרד מתרכך גם הוא עם המנורה התלויה בחדר והחלון המוארך שמשתקף ממנו עץ וטבע.
"לא רציתי חדר ילדים סטנדרטי"
כשעלינו בגרם המדרגות המתפתל מטרצו לקומה השנייה, בדרך לחדר הילדים ולחדר ההורים, שלף הסבירה שהמדרגות הם הדבר היחיד שנשאר מהבית הקודם. בחדר הילדים נמצאות שתי מיטות משני צדי החדר, קצת משחקים ליד כל מיטה, ובמרכז החדר מונח שטיח עגול גדול ("רנבי") שכמו מזמין שישבו עליו וישחקו, לצד שולחנות קטנים ליצירה.
חדר הילדים – צילום: עודד סמדר
"רציתי שכשנכנסים לחדר לא תהיה תחושה של חדר שינה אלא חדר משחקים", אומרת שלף. "וגם לא רציתי חדר לילדים סטנדרטי, לכן הוא אפור. אבל יש לו גם נגיעות כחולות וסגולות. אני חושבת שצבע זה משהו שצריכים להיות מאוד זהירים איתו. הוא טוב אם עושים אותו במינון הנכון".
חדר האמבטיה – צילום: עודד סמדר
עיניי חיפשו את מדפי הספרים ושלף הובילה אותי אל מחוץ לחדר, אל המסדרון הרחב המחבר בין חדר הילדים לבין חדר ההורים, שהוא חדר בפני עצמו. ממוקמים בו ספריות הילדים ("טולמנ'ס"), שולחנות העבודה שלהם, והחלל נראה כמו מרחב משפחתי מאשר אישי. יש בו כמה ארובות אור, המכניסות אור טבעי מרגיע. "אני לא מאמינה בהפרדה מוחלטת של חדר הילדים – הזרימה בין החדרים גם כאן חשובה לי מאוד", אומרת שלף.
הרצפה בחדר האמבטיה של הילדים ("HeziBank" שאחראית על כל מרצפות חדרי האמבטיה בבית) מסוגננת כמו כדור כדורגל של פעם (משושים אפורים ולבנים) ושומרת על סכמת הצבעים האפורים של הבית. האסלות בבית של חברת DURVIT והברזים מחברת NEWFORM.
חדר השינה של ההורים – צילום: עודד סמדר
חדר השינה של ההורים כולל מיטה נמוכה (שעשה נגר לפי עיצוב של שלף), חדר מיוחד לארונות וחדר אמבטיה אישי. ליד המיטה, שלף מחזיקה פנקס שבו היא רושמת כאשר מגיע אליה, באמצע הלילה או לפני השינה, רעיון הקשור לבית שאותו היא מתכננת. היא מסבירה שההשראה לעיצובים יכולה להגיע בלילות, באמצע היום, בקריאת ספרים, מגזינים, נסיעות לחו"ל ומכל דבר אחר שיכול לגרות את הדמיון.
זה מסביר מדוע האובייקטים הדקורטיביים בביתה מגיעים משווקי פשפשים בארץ ובעולם ולא מרכישה מכוונת כמו שאר הדברים בבית. "זה מה שנותן בסוף את האופי לבית. חשוב לי הקטע האקל
עוד כתבות של מאיה לוינטר
הזרימה שבין החדרים
סודות נחשפים מאחורי דלתות ומעברים נסתרים בביתה הפרטי של האדריכלית תהילה שלף
מאיה לוינטר | 3 באוגוסט 2013 | תרבות ואמנות | 3 דק׳
ביתה של האדריכלית תהילה שלף (6 חדרים) היה דומה לפני כמה שנים לבתי השכנים בשכונה השקטה שברמת השרון: בית קטן, חשוך, שנבנה בשנות ה-70, עם גג מבטון וכמה עמודים שמחזיקים את הבית. מאז הוא עבר מהפך: שלף שברה כמה קירות, הורידה כמה עמודים תומכים, הגדילה את הבית ושדרגה אותו עם אדריכלות ועיצוב פנים מודרניים.
לאחר שעברתי את שער הכניסה האפור של הבית (צבע שרימז על הבאות), הדלת המרכזית הגבוהה של הבית נפתחה ותהילה שלף עמדה מאחוריה. בפניי נפרס בית שהחדרים בו מתקיימים בהרמוניה זה לצד זה – כאילו מישהו רקם וחיבר בין החתיכות. יכולתי לראות במקביל את המטבח, הסלון, המרפסת וגם את הגינה וזה תרם להרגשה של חלל פתוח שאפשר לנוע בו.
שולחן האוכל במרפסת מדגיש את הטשטוש הנוצר בין והפנים ובין החוץ – צילום: עודד סמדר
ניגשתי באופן טבעי להניח את חפציי בסלון המזמין, שכלל ספה רחבה, הדום מרובע גדול במרכז במקום שולחן (שניהם מ"טולמנ'ס") ועליו מונח מגש גדול ששלף קנתה בשוק הפשפשים. הגוונים בסלון הם אפורים בהתאם לצבעוניות של כל הבית. "רציתי ליצור סלון נינוח וכיפי שאפשר לארח בו הרבה אנשים ושעדיין יש בו הרגשה אינטימית", מסבירה לי שלף. מאחורי הספה, היא מיקמה קונסולה מעץ משופשף ("פנטהאוז"), שהופכת גם לשולחן נחמד כשרוצים לשבת עם הלפטופ. "כדי שלא יראו את הגב של הספה, זה יותר אלגנטי", אומרת שלף.
באחד מצדי הסלון אני מבחינה בקרן אור עדינה שחודרת מבעד לארובה בתקרה ומאירה בטבעיות את הסלון. "אור טבעי הוא מרכיב מאוד חשוב באדריכלות", אומרת שלף, "הוא מייצר תחושה של חלל וגם ההשתנות שלו לאורך היום, מעניקה הרגשה שונה בחלל בשעות שונות של היום".
שלף מובילה אותי למטבח הלבן-אפור (הנגר הדר האן עשה אותו על פי עיצוב של שלף, משטחי וכיור ה"קוריאן" נרכשו ב"אלבניו"). רוב מכשירי החשמל והאביזרים במטבח, כמו המקרר והמדיח, מוסתרים מאחורי ארונות לבנים שהם מוסווים בהשתלבותם עם הקירות הלבנים של הבית.
גופי תאורה הנראים כמו בלונים – צילום: עודד סמדר
אלמנט ההסתרה בולט מאוד באסתטיקה של הבית – הוא מן משחק כזה שגורם לתהות לגבי הדברים שרואים בחלל. שלף מסתירה בארונות גם את כל ריכוז האודיו, הווידאו, מערכות החשמל וכו'. אנחנו מתיישבות לאכול חתיכת עוגה על הכיסאות בצבעי שחור ואדום במטבח (""Habitat) שמוסיפים נקודות צבע לחלל באיפוק רב.
אחד הדברים הנחמדים ביותר בבית הם גופי התאורה ששלף תלתה בפינות התקרה – כמו בלוני אור ("יאיר דורם"). "פעם אחת ילדים אמרו לי שזה נראה כמו קישוטים במסיבת יום הולדת", מספרת שלף בחיוך. "היה חשוב לי למצוא מערכת של גופי תאורה שמצד אחד יהיו צמודים לתקרה בגלל הגובה שלה, ומצד שני בגלל התקרות הדקות לא יכולתי להשקיע בספוטים". התוספת של המנורות מעניקה לבית המסודר, בעל הקווים החלקים מן שובבות נחוצה ואופי אישי יותר.
בכל הקומה הראשונה יש מרצפות בטון אפרפרות-כחולות ("אבן גן") וכך גם במרפסת. "רציתי גוון בהיר כחלחל. מצאתי תמונה במגזין ועשיתי טסט עד שהגעתי לגוון שעשה הרבה אור בבית".
בין המטבח, הסלון והמרפסת מפרידות וויטרינות היוצרות צורה של L. כשהוויטרינות פתוחות נוצרת הרגשה כאילו גם המטבח וגם הסלון יוצאים ומתמזגים עם הגינה. שולחן האוכל של המשפחה, הנמצא במרפסת ולא בפנים הבית, מדגיש את הטשטוש הנוצר בין הפנים והחוץ.
המשרד – צילום: עודד סמדר
השפה של האדריכלית מאוד נקייה ומוקפדת: זה מודרני, לבן אך עם זאת היא עובדת עם חומרים טבעיים ודואגת שייכנס אור טבעי לבית שמעניק לו מעט חמימות.
"אני מאוד אוהבת לעבוד עם חומרים טבעיים, אמיתיים: עץ, בטון, ברזל… השפה של החומר, זה מה 'שעושה' בית", אומרת שלף בהתלהבות. לדוגמה, את קורות הברזל שמחזיקות את הבית מהגג, אילוץ המחפה על היעדרם של העמודים, היא החליטה להשאיר חשופות ועם חלודה, כדי שיראו את החומר.
למשרד של שלף, שנמצא באותה קומה, אפשר להיכנס גם מחוץ לבית. דלת הכניסה מהכיוון הזה מוסתרת וקשה לראות אותה. הדלת הזו ושאר הדלתות בבית ("חקשוריאן") מגיעות עד התקרה – אלמנט שנועד לתת לבית תחושה של מרחב גדול יותר, כיוון שהתקרה נמוכה. העיצוב המודרני של המשרד מתרכך גם הוא עם המנורה התלויה בחדר והחלון המוארך שמשתקף ממנו עץ וטבע.
"לא רציתי חדר ילדים סטנדרטי"
כשעלינו בגרם המדרגות המתפתל מטרצו לקומה השנייה, בדרך לחדר הילדים ולחדר ההורים, שלף הסבירה שהמדרגות הם הדבר היחיד שנשאר מהבית הקודם. בחדר הילדים נמצאות שתי מיטות משני צדי החדר, קצת משחקים ליד כל מיטה, ובמרכז החדר מונח שטיח עגול גדול ("רנבי") שכמו מזמין שישבו עליו וישחקו, לצד שולחנות קטנים ליצירה.
חדר הילדים – צילום: עודד סמדר
"רציתי שכשנכנסים לחדר לא תהיה תחושה של חדר שינה אלא חדר משחקים", אומרת שלף. "וגם לא רציתי חדר לילדים סטנדרטי, לכן הוא אפור. אבל יש לו גם נגיעות כחולות וסגולות. אני חושבת שצבע זה משהו שצריכים להיות מאוד זהירים איתו. הוא טוב אם עושים אותו במינון הנכון".
חדר האמבטיה – צילום: עודד סמדר
עיניי חיפשו את מדפי הספרים ושלף הובילה אותי אל מחוץ לחדר, אל המסדרון הרחב המחבר בין חדר הילדים לבין חדר ההורים, שהוא חדר בפני עצמו. ממוקמים בו ספריות הילדים ("טולמנ'ס"), שולחנות העבודה שלהם, והחלל נראה כמו מרחב משפחתי מאשר אישי. יש בו כמה ארובות אור, המכניסות אור טבעי מרגיע. "אני לא מאמינה בהפרדה מוחלטת של חדר הילדים – הזרימה בין החדרים גם כאן חשובה לי מאוד", אומרת שלף.
הרצפה בחדר האמבטיה של הילדים ("HeziBank" שאחראית על כל מרצפות חדרי האמבטיה בבית) מסוגננת כמו כדור כדורגל של פעם (משושים אפורים ולבנים) ושומרת על סכמת הצבעים האפורים של הבית. האסלות בבית של חברת DURVIT והברזים מחברת NEWFORM.
חדר השינה של ההורים – צילום: עודד סמדר
חדר השינה של ההורים כולל מיטה נמוכה (שעשה נגר לפי עיצוב של שלף), חדר מיוחד לארונות וחדר אמבטיה אישי. ליד המיטה, שלף מחזיקה פנקס שבו היא רושמת כאשר מגיע אליה, באמצע הלילה או לפני השינה, רעיון הקשור לבית שאותו היא מתכננת. היא מסבירה שההשראה לעיצובים יכולה להגיע בלילות, באמצע היום, בקריאת ספרים, מגזינים, נסיעות לחו"ל ומכל דבר אחר שיכול לגרות את הדמיון.
זה מסביר מדוע האובייקטים הדקורטיביים בביתה מגיעים משווקי פשפשים בארץ ובעולם ולא מרכישה מכוונת כמו שאר הדברים בבית. "זה מה שנותן בסוף את האופי לבית. חשוב לי הקטע האקל
