כניסה
הרשמה לניוזלטר

השעה הייתה כבר מאוחרת. המתלמד הצעיר בדיוק חזר מבילוי לילי ברחובותיה השוקקים של העיר פירנצה ועתה…

מאיה מזרחי | 10 בספטמבר 2015 | תרבות ואמנות | 2 דק׳

המלאך שהביא את הבשורה

השעה הייתה כבר מאוחרת. המתלמד הצעיר בדיוק חזר מבילוי לילי ברחובותיה השוקקים של העיר פירנצה ועתה היה עליו להשלים לאור נרות את אחת המשימות שהטיל עליו מורו.

כהרגלו, הוא פרש לפניו תריסר מכחולים וחשף את צבעי הטמפרה שהכין מוקדם יותר. הוא הביט בדמותו של ישו שציורה הושלם על ידי מורו, ורוצ׳יו, שצייר בצבעי טמפרה עדינים, ולאחר מכן הביט בקובץ הרישומים שבו נכתב כיצד עליו להשלים חלק אחר בציור.

אבל אז לפתע הוא נזכר בציור של מאסטר הולנדי שביקר בחדר המלאכה כמה ימים קודם לכן, ולכד את תשומת ליבו. ״שמן!״, הוא חשב נרגש, ״הוא השתמש בצבעי שמן… איזה הבדל! איזו איכות!״

הוא הניח את הרישומים בצד, סגר את צבעי הטמפרה, והוציא את דוגמיות צבעי השמן שהתנסה בהם קודם לכן. לא היה לו זמן לתהות מה יהיו ההשלכות והתוצאות של מה שהוא עומד לעשות. הוא כבר היה במצב מודעות אחר. הוא כבר הבין מה הוא צריך לעשות. הוא היה בטוח בעצמו. בטוח כמו בתקופה שבה למד לכתוב ולקרוא בעצמו למרות שלא למד בבית הספר מעולם, בטוח בכך שבעתיד הוא עוד יגיע לעשות דברים גדולים. הוא צדק.

כשחשפו את הציור בכנסיה שהזמינה אותו, ריח השמן עוד היה טרי. הקומפוזיציה, הדמויות של ישו ושל ג׳ון הקדוש היו נהדרות וקיבלו תגובות נלהבות, אך דמות אחת בציור בלטה במיוחד – המלאך משמאל. נגיעות צבע השמן על הציור היו עדינות ומבריקות, הטקסטורה ומשחקי האור והצל היו חיים הרבה יותר מאשר בחלקים שצוירו בצבעי הטמפרה החיוורים. אבל זה לא היה רק זה.

למלאך היו פנים אלוהיים ממש. זה היה יופי ששאף לשלמות, יופי אידאלי, השונה במהותו מפניו של המלאך מימין הדומה לילד ככל ילד אחר. היה זה סגנון חדש, ששילב בין הסצנות האלוהיות של לפני תקופת הרנסנס, לסגנון הריאליסטי והמדויק של ציור מהטבע של המאה ה-15.

״מי צייר את המלאך הזה, ובאילו צבעים?״, תהו כולם. המאסטר ורוצ׳יו הרים את ראשו ואמר: ״מהיום לא אצייר יותר שוב לעולם. תלמידי לאונרדו דה וינצ׳י, עלה על מורו, ומעכשיו הוא יהיה אחראי לצייר את פני הדמויות בכל הציורים״.

את סוף הסיפור יודעים כולם. המאסטר דה וינצ׳י הוביל את האמנות של הרנסנס לתקופתה הגדולה, ואמנים גדולים כמו מיכאלאנג׳לו שאבו ממנו השראה. ״התעוררתי רק כדי לגלות שהעולם עדיין ישן״, כותב דה וינצ׳י במחברותיו.

רצונו של דה וינצ׳י לפרוץ דרך ולהגיע למקומות חדשים ליווה אותו בכל חייו והשפיע רבות על התקדמות הפיתוחים בחברה בתחומים שונים, לחיוב ולשלילה. מהמצאת מכונות מלחמה, הבנת האנטומיה האנושית לעומקה, ועד תכנון מכונות רחיפה וחליפות צלילה.


*המחברת השתמשה בדמיונה כדי להחיות את הסיפור המבוסס על מאורעות אמיתיים.

המלאך שהביא את הבשורה

השעה הייתה כבר מאוחרת. המתלמד הצעיר בדיוק חזר מבילוי לילי ברחובותיה השוקקים של העיר פירנצה ועתה…

מאיה מזרחי | 10 בספטמבר 2015 | תרבות ואמנות | 3 דק׳

מקור האיור: Wikipedia

השעה הייתה כבר מאוחרת. המתלמד הצעיר בדיוק חזר מבילוי לילי ברחובותיה השוקקים של העיר פירנצה ועתה היה עליו להשלים לאור נרות את אחת המשימות שהטיל עליו מורו.

כהרגלו, הוא פרש לפניו תריסר מכחולים וחשף את צבעי הטמפרה שהכין מוקדם יותר. הוא הביט בדמותו של ישו שציורה הושלם על ידי מורו, ורוצ׳יו, שצייר בצבעי טמפרה עדינים, ולאחר מכן הביט בקובץ הרישומים שבו נכתב כיצד עליו להשלים חלק אחר בציור.

אבל אז לפתע הוא נזכר בציור של מאסטר הולנדי שביקר בחדר המלאכה כמה ימים קודם לכן, ולכד את תשומת ליבו. ״שמן!״, הוא חשב נרגש, ״הוא השתמש בצבעי שמן… איזה הבדל! איזו איכות!״

הוא הניח את הרישומים בצד, סגר את צבעי הטמפרה, והוציא את דוגמיות צבעי השמן שהתנסה בהם קודם לכן. לא היה לו זמן לתהות מה יהיו ההשלכות והתוצאות של מה שהוא עומד לעשות. הוא כבר היה במצב מודעות אחר. הוא כבר הבין מה הוא צריך לעשות. הוא היה בטוח בעצמו. בטוח כמו בתקופה שבה למד לכתוב ולקרוא בעצמו למרות שלא למד בבית הספר מעולם, בטוח בכך שבעתיד הוא עוד יגיע לעשות דברים גדולים. הוא צדק.

כשחשפו את הציור בכנסיה שהזמינה אותו, ריח השמן עוד היה טרי. הקומפוזיציה, הדמויות של ישו ושל ג׳ון הקדוש היו נהדרות וקיבלו תגובות נלהבות, אך דמות אחת בציור בלטה במיוחד – המלאך משמאל. נגיעות צבע השמן על הציור היו עדינות ומבריקות, הטקסטורה ומשחקי האור והצל היו חיים הרבה יותר מאשר בחלקים שצוירו בצבעי הטמפרה החיוורים. אבל זה לא היה רק זה.

למלאך היו פנים אלוהיים ממש. זה היה יופי ששאף לשלמות, יופי אידאלי, השונה במהותו מפניו של המלאך מימין הדומה לילד ככל ילד אחר. היה זה סגנון חדש, ששילב בין הסצנות האלוהיות של לפני תקופת הרנסנס, לסגנון הריאליסטי והמדויק של ציור מהטבע של המאה ה-15.

״מי צייר את המלאך הזה, ובאילו צבעים?״, תהו כולם. המאסטר ורוצ׳יו הרים את ראשו ואמר: ״מהיום לא אצייר יותר שוב לעולם. תלמידי לאונרדו דה וינצ׳י, עלה על מורו, ומעכשיו הוא יהיה אחראי לצייר את פני הדמויות בכל הציורים״.

את סוף הסיפור יודעים כולם. המאסטר דה וינצ׳י הוביל את האמנות של הרנסנס לתקופתה הגדולה, ואמנים גדולים כמו מיכאלאנג׳לו שאבו ממנו השראה. ״התעוררתי רק כדי לגלות שהעולם עדיין ישן״, כותב דה וינצ׳י במחברותיו.

רצונו של דה וינצ׳י לפרוץ דרך ולהגיע למקומות חדשים ליווה אותו בכל חייו והשפיע רבות על התקדמות הפיתוחים בחברה בתחומים שונים, לחיוב ולשלילה. מהמצאת מכונות מלחמה, הבנת האנטומיה האנושית לעומקה, ועד תכנון מכונות רחיפה וחליפות צלילה.


*המחברת השתמשה בדמיונה כדי להחיות את הסיפור המבוסס על מאורעות אמיתיים.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
האם הצלחתנו נטועה בתרבות שבה גדלנו?

נדב רט

פרק המבוא של הספר "מאסטרים" שכתב אוהד טופור, מבקש להנכיח בכל עוצמתה את השאלה היהודית. היהודים מהווים פחות מרבע אחוז...

אנחנו לא חיות, וגם לא רובוטים

ד"ר משה רט

בניגוד לרושם שמעורר שמו, "מרד המכונות" אינו ספר מדע בדיוני בסגנון ספרי הרובוטים של אסימוב, ואף אינו מזהיר מפני תרחישי אימים בהם בינה...

מה עובר לכם בראש כשאתם חושבים על מיליונר?

נדב רט

מתי יודעים שספר הופך להיות מאופנה עונתית חולפת לקלאסיקה אמיתית? – כשהוא ממשיך להיות מתורגם ומופץ גם עשרות שנים לאחר שיצא...

שיעור בענווה מהאימפריה הרומית

גלית דהן קרליבך

ספרים רבים נכתבו על רומא העתיקה ונדמה ששום ספר איננו בחזקת "יותר מדי". מה יש בממלכה הזו שצמחה מעיר קטנה ולא עשירה במיוחד...

תמונה למחשבה: שני חוקים ובחירה אחת

אריק בס

פיטר פול רובנס נחשב לאחד מגדולי הציירים בתולדות האמנות המערבית. בציור זה הוא מתאר את דניאל, מצאצאי המלך דוד, שנלקח בצעירותו...

תמונה למחשבה: הומרוס ובעיית האב הנעדר

ווקר לרסון

כשחושבים על שירו ​​האפי של הומרוס "האודיסאה", שנכתב במאה השמינית לפנה"ס, חושבים בדרך כלל על מסע מלווה בקשיים, על מפלצות,...

מהי הדרך הנכונה להשתמש בכוח הרצון שלנו?

דינה גורדון

אין זו פעם ראשונה ששמו של הפסיכולוג ד"ר רוי באומייסטר מופיע במגזין, בראש ובראשונה בזכות ההבנות המרתקות שאליהן הוא מגיע. גם...

איראן תהפוך בקרוב למדינה גרעינית. מה אז?

נדב רט

את נושא ספרו החדש של ההיסטוריון ישי פרס היינו מצפים למצוא בספרים מסוגה אחרת לגמרי – דיסטופיות מפחידות מהסוג המנבא את חורבן...

שתפו: