כניסה
הרשמה לניוזלטר

יש תקוות שמתנפצות ויש תקוות שעוברות מדור לדור. אולי הסוד הוא לדעת להחזיק ביותר מעתיד אפשרי אחד

ד"ר משה רט | 9 בנובמבר 2026 | מחשבות | 4 דק׳

מה קורה כשהתקווה שלנו קטנה מדי?

יום לאחר הבחירות האחרונות לכנסת פרסמה שיר סיגל, בתם של שורדי השבי קית' ואביבה סיגל, תמונות של הוריה מחזיקים את בתה שזה עתה נולדה. "עכשיו תגידו לי שאין תקווה בעולם", כתבה.

בתמונות היה משהו שהמחיש את טבעה המורכב של התקווה. קודם כול, זה היה רגע משפחתי ואינטימי: סבא וסבתא, שעברו חוויה קשה מנשוא, זוכים להחזיק לראשונה את נכדתם. אבל אפשר היה לראות בו גם משהו מהסיפור הישראלי הרחב יותר – לא רק את מה שאבד ונפגע, אלא גם את מה שעוד יכול לצמוח. סמל ליכולתו של עם שלם להמשיך בחייו, להתחדש ולהביט קדימה, בתוך מציאות שידעה כל כך הרבה כאב.

אלא שהתקווה האישית והתקווה הלאומית אינן הולכות תמיד יד ביד. אדם יכול לחוש שחייו הפרטיים מתנהלים היטב, שמשפחתו מאושרת ושעתידו המקצועי מבטיח, ובאותה נשימה להיות משוכנע שהמדינה צועדת בכיוון מסוכן. גם ההפך אפשרי: אדם שמתמודד עם משבר אישי עשוי לשאוב כוח דווקא מהשתייכותו לקהילה או מהאמונה בעתידו של המפעל המשותף שהוא חלק ממנו.

איור אילוסטרציה: מגזין אפוק

איור אילוסטרציה: מגזין אפוק

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
הפכנו ליהודים שקשה להרוג. ומה עכשיו?

ד"ר משה רט

דרכים לריב אחרת
שלוש דרכים לריב בזמן בחירות

ד"ר משה רט

מקור: Shutterstock.com
כשהעלבון הופך לנשק

ד"ר משה רט

כאשר הגיבור מרכיב משקפיים מיוחדים, הוא מגלה שמאחורי הכתבות או שלטי החוצות מופיעות הוראות כתובות (תמונת אילוסטרציה)
לראות את ה-Fnords: המילים שמפעילות אותנו בלי שנרגיש

ד"ר משה רט

איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
האסטרטגיה שמסתתרת מאחורי הכישלון

ד"ר משה רט

דוד בן-גוריון מכריז על הקמת מדינת ישראל, 14 במאי 1948
המסמך שמתאים לכולם: סוד כוחה של מגילת העצמאות

עמוס שביט

שתפו: