כך מנסים מדענים ללמד את הגוף להצמיח מחדש עצמות ומפרקים

באמצע שנות ה-70 החלה ד"ר סינתיה אילינגוורת, רופאה במחלקה לרפואה דחופה בבית החולים לילדים בשפילד שבאנגליה, לשים לב לתופעה שנראתה כמעט בלתי סבירה. בכל שנה הגיעו למחלקה 350-300 ילדים שאצבעותיהם נלכדו בדלתות, במגירות או בחפצים כבדים אחרים. בחלק מהמקרים הפגיעה הייתה קלה יחסית. באחרים, קצה האצבע נקטע לגמרי. אילינגוורת כתבה אז כי בקטיעות חדות של קצות אצבעות אצל ילדים צעירים אפשר לקבל "רגנרציה ספונטנית" – צמיחה מחודשת – עם תוצאה קוסמטית ותפקודית מצוינת.

הטיפול שתיארה היה כמעט ההפך ממה שאפשר היה לצפות. לא שחזור כירורגי, לא תפירה אגרסיבית, לא קיצור של העצם כדי לסגור מעליה עור, ולעתים אפילו לא אנטיביוטיקה. גם כאשר העצם בגליל המרוחק של האצבע בלטה מתוך הפצע, הצוות הסתפק בניקוי עדין ובחבישת "כפפה" שהחזיקה את האצבע מוגנת.