מדברים אלינו? המרוץ להבין – ואולי לדבר – בשפת בעלי החיים

במרכזו של שדה פתוח אי-שם בצפון אמריקה, בתחילת קיץ 2011, ישבו כמה חוקרים – מצוידים במצלמות, מיקרופונים ומחשב נייד, וצפו ב"כפר" קטן של "נובחניות": סוג של סנאים חברותיים החופרים מחילות. במבט ראשון, זה נראה כמו עוד יום רגיל של תצפיות, אך עבור פרופ' קון סלובודצ'יקוף וצוותו, כל ציוץ קטן, כל תנועת זנב – היו רמז לגילוי מסעיר.

בשנת 2011 הפכו קריאות הנובחניות, שנשמעות לאוזן האנושית כ"צ’י... צ’י" חדגוני, למעין כתב חידה. בתחילה הבחין סלובודצ’יקוף כי כשמתקרב טורף – נץ, זאב ערבות או אפילו אדם – הנובחניות משמיעות קריאת אזהרה שנשמעת דומה. אך ניתוח מעמיק של הצלילים גילה תופעה מפתיעה: מאחורי הקריאות השונות מסתתרת מעין "שפה" המורכבת משמות עצם (מיהו הפולש – "זאב ערבות!", "בן-אדם!") ומתיאורים (כיצד הוא נראה – "צהוב", "רזה".