שלושה מקורות מידע שונים מספרים שלושה סיפורים אחרים על היקום. אז מי צודק – ואם אף אחד לא, מה זה אומר?

רקפת תבור | 8 במאי 2025 | מדע וטכנולוגיה | 17 דק׳

התחילו בתעלומה – וסיימו בגילוי מטריד: היקום אינו כפי שחשבנו

בשנת 1687 יצר אייזק ניוטון מערכת חוקים אחידה המתארת את כל תופעות התנועה ביקום – מתפוח נופל ועד למסלולו של כוכב לכת. הוא כינה זאת "החוק האוניברסלי של הכבידה". ניוטון טען כי בכל מקום ביקום שבו מצויות שתי פיסות חומר בעלות מסה, מתקיימת ביניהן משיכה, גם אם הן זעירות יחסית.

באמצעות חישוביו, הצליח ניוטון לתאר את מסלולי השביטים, להסביר את תופעת הגאות והשפל, ולחזות סטיות מזעריות במסלולי כוכבים. המשוואות שפיתח קישרו בין "השמים" (תנועת גרמי השמים) לבין "הארץ" (נפילת גופים), והעניקו למדענים כלי לחיזוי תנועת גופים – ולא רק לתיאור תנועתם בדיעבד.

עם זאת, במכתב משנת 1693 אל עמיתו ריצ'רד בנטלי, הודה ניוטון כי חסר חלק מהותי בחוק האוניברסלי שלו. הוא הדגיש כי אמנם קיימת משיכה בין גופים, אך האופן שבו היא פועלת נותר בגדר תעלומה. בעיניו, הרעיון שחומר יכול למשוך חומר אחר ממרחק, ללא תיווך של גורם כלשהו, נראה אבסורדי: "זהו אבסורד כה גדול, עד שאיני מאמין כי אדם בעל כושר חשיבה פילוסופי ראוי יוכל אי פעם לאמצו", כתב.