דמעות הדם של ולד המשפד “דרקולה”

ברם סטוקר, סופר אירי בן המאה ה-19, ניסה לגלות כל מה שידוע על ערפדים כאשר התכונן לכתוב ספר חדש. במשך מאות שנים פורסמו בתרבויות שונות מיתוסים על ערפדים הנוהגים לשוטט בחשיכת הלילה עקב רגישותם לאור השמש, ונהנים מחיי נצח כל עוד הם ממשיכים לשתות דם של קורבנות הנקרים בדרכם. בחלק מהסיפורים הם מתוארים כבעלי ניבים ארוכים המסייעים להם לנשוך את הקורבן, וחלקם אף מזילים דמעות של דם לאחר שקיבלו דם טרי.

סטוקר ידע שבימי הביניים דובר רבות על ערפדים ופותחו מגוון טכניקות להתגונן מפניהם, כשהחשש הגדול ביותר היה שהם יחזרו מעולם המתים, ממנו הם מגיעים. כדי למנוע מהם לחזור נהגו לעתים לתקוע יתד בליבו של אדם הנחשד בערפדות, ממש כמו בסדרה "באפי ציידת הערפדים". במקרים אחרים כרתו את ראשו או שרפו את הגופה. בקבר מהמאה ה-17 שנחשף בפולין באוגוסט השנה נמצא שריד של ילד בערך בן 6 שכפי הנראה נחשד בערפדות. כדי להבטיח שלא ייצא מקברו הוא נקבר כשקרסוליו נעולים במנעול והוא שוכב כשפניו כלפי מטה.