מודלים חדשים של התודעה מציעים לנו לחפש אותה לא רק בקרב בני האדם ובממלכת החי, אלא גם באטומים, במולקולות ובעצם בכל חפץ דומם שמורכב דיו

רקפת תבור | 13 בדצמבר 2020 | מדע וטכנולוגיה | 10 דק׳

המתמטיקה של התודעה

אחת השאלות המסקרנות והבלתי פתורות שהעסיקה את האנושות לאורך ההיסטוריה היא היכן שוכנת התודעה. שאלה ממש לא פשוטה, שנידונה שוב ושוב בתקופות שונות.

כבר במאה השישית לפני הספירה טען הפילוסוף היווני תאלס שנשמות מעורבות בכל דבר ברחבי היקום – הוא האמין שגם לחיות, לצמחים ואף לאבנים יש נשמה. הפילוסוף האיטלקי ג'ורדנו ברונו בן המאה ה-16 טען ש"אין שום דבר שאין לו נשמה ושאין לו עקרונות חיים". כלומר, ההשקפה המקובלת בימים ההם הייתה כי הנפש היא חלק בלתי נפרד מהחומר, באשר הוא. אולם במאות השנים שחלפו מאז, ההשקפה הזו איבדה מהאטרקטיביות שלה.

מעט אחרי ברונו, הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט חולל במאה ה-17 מהפכה בהבנת התודעה כשהציע את ההשקפה ה"דואליסטית", לפיה הגוף והנפש מורכבים מסוגים שונים ונפרדים של חומר. הוא הסביר שהנפש, המסוגלת לחשוב, לדמיין ולחוש, עשויה מחומר שאינו פיזיקלי. לעומתה, הגוף מורכב מחומר פיזי, הפועל בהתאם לחוקי הפיזיקה המוכרים לנו. המשמעות, מנקודת המבט של חקר התודעה, היא כבדה. אם חוקי הפיזיקה המוכרים לנו אינם פועלים על התודעה, האם נוכל בכלל לחקור אותה בכלים מדעיים?