כניסה
הרשמה לניוזלטר

בהתחלה הוא השתמש רק באגרופים, אבל אחר כך גילה שיש גם שפות אחרות

דינה גורדון | 15 בספטמבר 2018 | פסיכולוגיה | 7 דק׳

מאלימות ופחד לאהבה יוצרת

אחת התמונות הקשות הצרובות בזיכרונו של אבי ברנע (49) לתמיד היא בהיותו אולי בן שש, עומד בתוך טנדר יחד עם אחיו הצעיר, אולי בן חמש. הטנדר, שהוא למעשה מכלאה להובלת בהמות, מסורג בסורגים מסביב, עמד בחצר בית הספר, בפנימייה, בכפר חב"ד. מאות ילדים עברו על פני הטנדר, בדרך לנטילת ידיים, נעצו בהם עיניים בסקרנות מהולה בפחד. כשכל הילדים סיימו ליטול ידיים ונכנסו לחדר האוכל, ניגש מנהל הפנימיה לטנדר והתבונן בהם מבעד לסורגים. "אני זוכר אותו", מספר ברנע, נשנק מהתרגשות. "אדם גדול, עם זקן ג'ינג'י, עיניים גדולות ושיניים צהובות, בגלל שהוא כל הזמן עישן. פירורי טבק נדבקו לזקן הבהיר שלו, והוא נראה כאילו הוא שרוף כולו. זה היה פחד אלוהים לפגוש אותו".

היום אני אומר שהפחד זו מתנה. הוא מחדד לי את החושים

תמונה: באדיבות אבי ברנע

תמונה: באדיבות אבי ברנע

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
לבחור לשכוח: האם יש דרך להעלים זיכרונות במכוון?
לבחור לשכוח: האם יש דרך להעלים זיכרונות במכוון?

עידו פוקס

"הם באו לקחת אותי": מה רואים אנשים בימים האחרונים לחייהם?
"הם באו לקחת אותי": מה רואים אנשים בימים האחרונים לחייהם?

רקפת תבור

איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
הם סבלו מכאבים – אבל רק כשהפסיקו לחפש בגוף, גילו את הסיבה האמיתית

דינה גורדון

אילוסטרציה: מגזין אפוק
למה אנחנו מרכלים – ואיך זה הורס אותנו מבפנים

צוות אפוק

איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
המחיר השקט של הקנאביס

רקפת תבור

תמונת אילוסטרציה: מגזין אפוק
הפסיכולוגיה של יצירת קשרים חדשים והשגת חברים כמבוגרים עסוקים

מאיה מזרחי

שתפו: