כניסה
הרשמה לניוזלטר

"אני יוצאת להתאוורר", אמרה קאמי. היא הרגישה את העייפות משתלטת עליה לאחר כמה שעות של עבודה…

מאיה מזרחי | 14 במאי 2018 | תרבות ואמנות | 5 דק׳

"את מה שיש במוחי איש לא ייקח ממני"

"אני יוצאת להתאוורר", אמרה קאמי. היא הרגישה את העייפות משתלטת עליה לאחר כמה שעות של עבודה בלתי פוסקת.

היא התיישבה על מדרגה ביציאה מהסטודיו שלה, בגדיה היו מלאים באבק. היא התבוננה על העוברים ושבים ברחוב מבלי באמת להתבונן עליהם. במוחה היא הייתה עדיין בתוך הסטודיו, מול הפסל שלה.

"ההתבגרות", קאמי קלודל, מוצג היום במוזיאון אורסיי | תמונה: CC-PD-Mark

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
אורין גנץ, "לעוף עם כנפיים שבורות", הוצאת אוריון, אוקטובר 2025
מנטרות מתוך האבל: ספרה של אם ששבה להאמין בחיים

דינה גורדון

דוד מנחם, "שלום במרומיו", הוצאת ידיעות ספרים, 2025
הזקנה, הרב והלולב

נדב רט

אריק ויינר, "סוקרטס אקספרס", מאנגלית: עפר קובר, ספטמבר 2025
להחזיר את הפילוסופיה לרחוב

גלית דהן קרליבך

קתי מילקמן, "איך להשתנות", הוצאת מטר, מרץ 2025
הכישלון איננו באופי – הוא בשיטה

חיים אבייב

ג’ונתן היידט, "דור בחרדה", ידיעות ספרים, יולי 2025
הילדות שנגנבה: מדוע הילדים שלנו חרדים יותר מאי פעם?

נדב רט

דייוויד ברוקס, "ההר השני", תרגום מאנגלית: מרים שפס, הוצאת אור עם, ספטמבר 2025
שני ההרים של דיוויד ברוקס

דינה גורדון

שתפו: