כניסה
הרשמה לניוזלטר

"אני יוצאת להתאוורר", אמרה קאמי. היא הרגישה את העייפות משתלטת עליה לאחר כמה שעות של עבודה…

מאיה מזרחי | 14 במאי 2018 | תרבות ואמנות | 5 דק׳

"את מה שיש במוחי איש לא ייקח ממני"

"אני יוצאת להתאוורר", אמרה קאמי. היא הרגישה את העייפות משתלטת עליה לאחר כמה שעות של עבודה בלתי פוסקת.

היא התיישבה על מדרגה ביציאה מהסטודיו שלה, בגדיה היו מלאים באבק. היא התבוננה על העוברים ושבים ברחוב מבלי באמת להתבונן עליהם. במוחה היא הייתה עדיין בתוך הסטודיו, מול הפסל שלה.

"ההתבגרות", קאמי קלודל, מוצג היום במוזיאון אורסיי | תמונה: CC-PD-Mark

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
ויקטור פרנקל "הזעקה הלא נשמעת למשמעות", תרגום: יעל ינאי, כנרת זמורה דביר, מרץ 2026
לא לממש את עצמך, לשכוח את עצמך

דינה גורדון

סימון וייל, "חיבוקו הקר של הכוח", מצרפתית: דניאל רוזנברג ושירן בק, הוצאת בלימה, 2025
להבין את מנגנון הכוח

גלית דהן קרליבך

יצחק זמיר, "פרשת האוטובוס בקו 300"
כשביטחון המדינה הפך לאליבי

חיים אבייב

אריאל שנבל, "יום השישי", כנרת-זמורה, מארס 2026
המחיר הכבד של תיקון העבר 

נדב רט

שמואל רוזנר, "בעניין החרדים...", התחנה, מארס 2026
בין הסתגרות להשתלבות: האתגר החרדי והעתיד הישראלי

נדב רט

הלגרד האוג, "אול רייט גוד נייט", מגרמנית: טלי קונס, הוצאת ספריית רות, ינואר 2026
החיים בצל היעלמות

גלית דהן קרליבך

שתפו: