החיים מראים לנו שאנחנו מריונטות

לפני ארבע שנים נפגשנו ברחבה של קפה "הבימה", יבגניה דודינה הדליקה סיגריה נוספת ומדי פעם חייכה לעובדי התיאטרון שעברו באזור. "אני כל כך שמחה שאני לא צריכה לדבר איתך על כמה שאני מתגעגעת לשלג של רוסיה", היא אמרה לפתע, משפט שאני נזכרת בו, וצוחקת, בכל פעם שאני קוראת ראיון נוסף עם דודינה שבו היא נשאלת על מזג האוויר.