בתוך מוחו של אמן | ״יש רק בטהובן אחד״

הוא שכב בין העצים, על ערימה גבוהה של עלי סתיו שנשרו והצטברו במהירות המאפיינת את חילופי העונות בווינה. הוא אהב לעשות זאת מאז שהוא זוכר את עצמו, עוד בילדותו בעיר בון, היה רץ עם אחיו לשחק בין העצים, וכשזה היה נעלם מטווח ראייתו היה נשכב ומתמוגג בהנאה למראה הטבע הנפלא ובעיקר מהנגינה הנפלאה של הענפים והעלים שפיזרה הרוח בשריקתה.