כניסה
הרשמה לניוזלטר

אביב זה היה בשנת 1660, השמש קמה ליום חדש, והשעון הביולוגי של ניקולא שוב לא אכזב…

מאיה מזרחי | 24 באוגוסט 2016 | תרבות ואמנות | 5 דק׳

בתוך מוחו של אמן | ארבע העונות

אביב

זה היה בשנת 1660, השמש קמה ליום חדש, והשעון הביולוגי של ניקולא שוב לא אכזב וצלצל בחוזקה. הוא פקח את עיניו ושמע את קולות הסוחרים והכרכרות שהחלו את יומם בחשכה. הוא התיישב בצד המיטה והתמתח, הסתובב לאחור והתבונן באן-מארי הישנה. ״שלושים שנה אנחנו יחד ואינני יכול להשתעמם מלהתבונן בה ישנה״, חשב לעצמו.

כהרגלו, הוא קם לרחוץ את פניו והתפנה לתרגילי הבוקר שלו. מתיחות, קפיצות וכפיפות. הוא לא ויתר לעצמו. אן-מארי כבר הייתה לבושה כשסיים ובחיוך הגישה לו כוס חלב חם ולחם עם חמאה לארוחת הבוקר. ״אתה בטוח שאתה לא דורש מעצמך יותר מדי לגילך?״, שאלה אותו אשתו. ״מי מחליט מתי זה יותר מדי?״, ענה ניקול ברוך ובחיוך. ״אלך להתלבש ואצא. תודה על הארוחה״.

חורף | תמונה: Wikipedia

חורף | תמונה: Wikipedia

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
Michelle Young, "The Art Spy", HarperOne, May 2025
המרגלת מהמוזיאון: רוז ולנד נגד מכונת הביזה הנאצית

מ.ג האנלי גוף

אודי בן סעדיה, "איש אשר רוח בו", כנרת זמורה דביר, אוגוסט 2025
השקט שממנו נבנית הגבורה 

חיים אבייב

לילי מרליס והארפו בקסלי, "זמן יוון", יצירה עברית, אוקטובר 2025
המדינה שבה הזמן מתיישב לידך לקפה

מאיה מזרחי

אלי-ה כהן, "מוּפָוַואדַאת", קוראים הוצאת ספרים, אוגוסט 2025
האמונה סוללת לאדם את הדרך 

דינה גורדון

אורין גנץ, "לעוף עם כנפיים שבורות", הוצאת אוריון, אוקטובר 2025
מנטרות מתוך האבל: ספרה של אם ששבה להאמין בחיים

דינה גורדון

דוד מנחם, "שלום במרומיו", הוצאת ידיעות ספרים, 2025
הזקנה, הרב והלולב

נדב רט

שתפו: