בערוב ימיו עדכן אברהם מאסלו את תיאוריית המוטיבציה שלו והוסיף לה שלב נוסף שאינו מופיע במרבית ספרי הלימוד (לתשומת לב הדור הצעיר – לא ווי-פיי)
יערה ארגוב | 14 באוקטובר 2018 | פסיכולוגיה | 5 דק׳
החוליה האבודה בפירמידת הצרכים של מאסלו
הגשמה עצמית – הצורך העליון בפירמידת הצרכים של ד"ר אברהם מאסלו – הפכה לפסגת השאיפות של מקום העבודה המודרני, המעוניין להגביר את המוטיבציה של עובדיו. מאסלו חשב על כך ב-1943 כשפרסם לראשונה את תיאוריית המוטיבציה שלו. התיאוריה צברה פופולריות הרבה מעבר לכותלי האקדמיה. אבל מה שהתפרסם והפך לידע פופולרי אינו התמונה המלאה.
על פי רובם המכריע של ספרי הלימוד בחוגים לפסיכולוגיה ולניהול, הניח מאסלו כי קיימים צרכים אוניברסליים המשותפים לכל בני האדם ומניעים אותם. כאשר צורך מסוים מסופק, האדם פונה להגשמת רמה גבוהה יותר של צרכים. הוא הגדיר חמישה סוגי צרכים ודירג אותם לפי היררכיה שבה העליונים יכולים להתקיים רק כאשר אלו שמתחתיהם מקבלים מענה סביר. הצרכים הראשונים והבסיסיים ביותר הם הפיזיולוגיים (שתיה, מזון, נשימה), שני הוא הצורך בביטחון, שלישי – שייכות, ורביעי – הערכה מהסביבה. החמישי מוגדר בתור הצורך העליון והנעלה מכולם – הגשמה עצמית. מקום עבודה שלא יספק את הצורך הזה, הוא מקום עבודה שיפגע במוטיבציה של עובדיו.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו