התינוקת של רוב נייט נכנסה למצוקה קשה אחרי שעות ארוכות שהאם הייתה עם צירים. ההורים המודאגים הסכימו באי רצון רב לניתוח קיסרי, כלומר, התינוקת נולדה מבלי שעברה את תעלת הלידה, או הנרתיק. אבל ההורים לא ויתרו לגמרי על לידת נרתיק. הסיבה לכך הייתה שמחקר שנייט השתתף בו הראה באופן ברור שלידת נרתיק מעניקה יתרונות לרך הנולד.

שעה מאוחר יותר, אחרי שהצוות הרפואי יצא מהחדר, נייט לקח כמה פדים, אסף לתוכם נוזלים מהנרתיק של אשתו והעביר אותם לגוף של התינוקת: לפה, לאף, לאזניים, לפנים, לעור ולחיץ הנקבים. "הוא חיסן אותה עם החיידקים שנמנעו ממנה, בגלל ניתוח הקיסרי", כותבים החוקרים פרופ' רוב נייט מאוניברסיטת קליפורניה, ופרופ' ג'ק ג'ילברט מאוניברסיטת שיקגו בספרם Dirt Is Good.

כפי שהם מעידים על עצמם, שניהם חוקרים בתחום הנקרא מיקרוביום – תחום שחוקר את המגוון העצום של החיידקים שחיים על, ובתוך גופנו. הם לא רופאים ולכן אינם מוסמכים לתת עצות רפואיות. אבל הם משתתפים ברבים מהמחקרים פורצי הדרך שהממסד הרפואי כיום מסתמך עליהם, ולכן הם יכולים, לדבריהם, לתת תשובות מבוססות מחקרית על רבות מהשאלות שמעסיקות את הציבור הרחב, בעיקר הורים.

תחום המיקרוביום, כפי שהמחברים מסבירים, הפך בשנים האחרונות מענף צדדי במחקר הביו-רפואי, לנושא שמעורר עניין ציבורי רב מאוד. הוא מופיע בכמויות עצומות בכל ערוצי התקשורת ובאינטרנט. פעמים רבות, כפי שהם כותבים, האינפורמציה שמביאים אינה מדויקת או מנופחת לכיוון זה או אחר, מה שמוביל למבוכה רבה בקרב הורים. בספרם הם מנסים לעשות סדר בתחום, בצורה של שאלות ותשובות שמתייחסות למגוון רחב של נושאים, ומסבירים איך הם קשורים למיקרוביום. החל מהיריון ולידה, דרך השלבים של צמיחת התינוק לפעוט ולילד, הסביבה שתיטיב לחיזוק המערכת החיסונית שלו, ועד לנושאים כמו דיכאון, השמנת יתר וסכרת.

לפי המחברים, מחקרים חדשים מראים שרוב החיידקים שאנחנו פוגשים על בסיס יום-יומי, ואלו שנמצאים על ובתוך גופינו, לא רק שהם ידידותיים לנו, אלא ממש הכרחיים לבריאות תקינה. בהתלהבות שלנו לחסל את המגפות הישנות, כמו דבר, שחפת ומלריה, מבלי לשים לב פתחנו תיבת פנדורה של מגפות מודרניות שנפוצות בעולם המודרני, כמו השמנת יתר, אסטמה, אלרגיות, סכרת, דיכאון ועוד רבות אחרות. לפי המחברים, כל המגפות האלה קשורות לכך שאנחנו מנסים לנקות הרבה יותר מדי את עצמנו ואת הסביבה שלנו מחיידקים.

לכן אחת ההמלצות המרכזיות בספר היא לתת לילדים לבוא במגע עם מגוון רב ככל האפשר של חיידקים ומוקדם ככל האפשר: לטייל בחוץ בפארקים או במשקים חקלאיים, לבוא במגע עם בעלי חיים וצמחים, לשחק בים, להתפלש באדמה ובחול, ואפילו לאכול אותם, לא לפחד ממקומות ציבוריים כמו רכבת תחתית וקניונים. מאותה סיבה המחברים ממליצים גם להחזיק כלב בבית: בכל פעם שהוא חוזר מטיול בחוץ, הוא מביא הביתה מגוון גדול של חיידקים שעוזרים לחזק את המערכת החיסונית של התינוק.

מתברר גם שלא צריך לחטא כל דבר שהתינוק נוגע בו או מכניס לפה, ודוגמה טובה לכך היא המוצץ שנפל על האדמה: "הורים שמחטאים את המוצץ מגבירים את הסיכוי שהתינוק יפתח מאוחר יותר בחיים רגישויות לסוגים שונים של מזון", הם כותבים. ומה לגבי מגע עם קקי? לפי המחברים, תלוי של מי. "אם זה של הילד עצמו או של בני המשפחה, החדשות הטובות הן שסביר שהוא כבר נחשף לחיידקים האלה. אז אם הוא טועם ממנו, זה אולי מגעיל, אבל לא כל כך נורא". אם זה של הכלב של המשפחה, והכלב בריא, זה גם לא נורא. "המסוכן ביותר הוא מגע עם צואה של אנשים חולים".

הספר קריא מאוד, בגובה העיניים, וגם ההסברים המדעיים מובנים ובהירים. יחד עם זאת כדאי לזכור, כפי שהמחברים עצמם אומרים, שהם אינם רופאים ולכן רצוי לבדוק לעומק את המלצותיהם לפני שממהרים ליישם אותן.