הידידות המופלאה בין דניאל כהנמן ועמוס טברסקי שהזניקה את הכלכלה ההתנהגותית לכותרות וגרמה לנו להבין שכולנו לא רציונליים
דינה גורדון | 7 באפריל 2017 | פסיכולוגיה | 10 דק׳
הידידות שהפכה את החשיבה שלנו
אף אחד לא הבין איך קבוצת הבייסבול "אוקלנד אתלטיקס" זינקה לראש טבלת הליגה עם תקציב דל כל כך, עם שחקנים בינוניים ופצועים ומאמן בינוני, והעפילה ארבע פעמים ברציפות לפלייאוף (2000-2003). התופעה הבלתי מוסברת הזו סקרנה את העיתונאי והסופר מייקל לואיס, שאחרי עבודת תחקיר ממושכת מצא לכך הסבר שהציג בספרו "מאניבול" (2003) שגם הפך מאוחר יותר לסרט בכיכובו של בראד פיט.
לואיס חשף כיצד מנהל הקבוצה החליט ללכת נגד הזרם, נגד כל מה שהיה מוכר עד אז בליגת הבייסבול, ולזנוח את השיטות המקובלות לגיוס שחקנים. שיטות שהסתמכו על איתור שחקנים באמצעות האינטואיציה והניסיון של "ציידי הכשרונות" ומנהלי הקבוצות. במקום לגייס שחקנים "כוכבים", הוא החל לגייס דווקא שחקנים בינוניים שקבוצות אחרות דחו, חלקם אפילו פצועים. כולם התאימו להיגיון סמוי שאף אחד לא הבין ולא ראה, חוץ ממנו כמובן, ומהמודלים הסטטיסטיים שעבד איתם והנחו אותו. אבל השחקנים שגייס התאימו באֹרח פלא כמו כפפה ליד, ויצרו ביחד צוות מנצח שהיה קשה להכניע.
רוצה לקרוא עוד?
להמשך קריאה הירשמו או התחברו