כניסה
הרשמה לניוזלטר

איך תיאוריה מפתיעה משפיעה על התעסוקה ועל הרשתות החברתיות שלנו

דינה גורדון | 1 בינואר 2015 | פסיכולוגיה | 3 דק׳

מספר הקסם שקובע את כמות האנשים האופטימלית בחברה

פרופסור רובין דאנבר, אנתרופולוג באוניברסיטת אוקספורד לא שיער שהתאוריה שלו תגרום ליזמים בעמק הסיליקון לנסות מודלים חדשים של רשתות חברתיות. הכול התחיל כאשר הוא פרסם בשנות התשעים מאמר ב- Journal of Human Evolution, בו הוא טען שגודל המוח שלנו כבני אדם קובע שאנחנו יכולים לקיים יחסים חברתיים קרובים עם מקסימום 150 אנשים. מעבר לכך נתקשה להכיר אנשים במידה מספקת והם יתחילו להפוך לזרים. לטענתו זהו נתון ביולוגי, בדיוק כמו שאנחנו לא יכולים לעוף, כי אין לנו כנפיים.

המספר הזה התאים בדיוק לנתונים שדאנבר וחוקרים אחרים אספו במשך שני עשורים על גודלן של קבוצות שונות של בני אדם: שבטים של ציידים-מלקטים באוסטרליה ובגיניאה החדשה, נטו להתארגן בקבוצות של 150 איש; בכפרים באנגליה במאה ה-18 חיו בממוצע 150 איש; ובחג המולד, עד לפני עשר שנים אנשים נהגו לשלוח 150 כרטיסי ברכה.

קרדיט: fotolia

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך
ברואר מציע להיעזר בטכניקות של מודעות כדי לשנות את הרגלי האכילה שלנו | איור אילוסטרציה: מגזין אפוק
משחקי הרעב: איך לרזות באמצעות התבוננות פנימה

רקפת תבור

אנו נוטים לשגות ולחשוב שהאושר האמיתי מחכה לנו תמיד מעבר לפינה – במטרה הבאה, בקשר החברתי הבא או בחופשה הקרובה
מסלול הריצה ההדוני – מדוע רמת האושר שלנו תמיד תישאר בסיסית

מאיה מזרחי

צילום: Patrick Schneider/Unsplash
ניקסן – האמנות ההולנדית של לא לעשות כלום

מאיה מזרחי

עיצוב אילוסטרציה: מגזין אפוק, תמונות: Focus Pix/Shutterstock.com, Jamie Squire/Getty Images, Clive Brunskill/Getty Images,
Hannah Peters/Getty Images, Jack Guez/AFP
משחקים מנטליים: מה גורם לספורטאים הגדולים ביותר "להיחנק" תחת לחץ, ולאחרים לפרוח

איל לוינטר

חרם זה מאבק המתרחש לרוב בתוך האליטה, או כנגד ילדה חדשה שהיא הדבר האקזוטי החדש המהווה איום על אחת הבנות
בתוך מוחו של בריון

מאיה מזרחי

צילום: Shutterstock
הנטייה לראות את הרע באחרים, במקום את הטוב

דינה גורדון

שתפו: